נבלה (הלכה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
ב[[הלכה]], '''נבלה''' היא [[בהמהבעל חיים]] שמותהשמת לאללא נגרם מ[[שחיטה]] כלל, או שנשחטהשנשחט שחיטהשלא כהלכה (כגון שסכין השחיטה לא היה חלק פסולהלגמרי, והיאאלא פגום במקצת). הנבלה אסורה באכילה, ואף ו[[טומאה|מטמאת]] את אוכליההנוגע בה או הנושא אותה.
==המקור==
*"לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה, או מכור לנכרי, כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך". ([[דברים]] יד,כא)
 
== איסור האכילה==
==בהלכה==
בתורה נאמר:
נבלה אסורה באכילה, אולם מותרת בהנאה, ומותר למכרה לנכרי או להאכילה לכלבים.
*"לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה, או מכור לנכרי, כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך". ([[דברים]] יד,כא)
הפסוק קובע שהנבלה אסורה באכילה, אולם מותרת בהנאה, כלומר, ניתן להפיק ממנה כל תועלת שהיא מלבד אכילה. לפיכך מותר למכרה לנכרי, או לתת אותה במתנה ל"גר אשר בשעריך", הוא 'גר תושב', שלא קיבל על עצמו את כל תרי"ג המצוות.
 
== טומאת נבלההנבלה==
בתורה נאמר:
: "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה, הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב... והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב" ([[ויקרא]] יא לט-מ). התורה מבחינה בין הנוגע, שרק הוא עצמו נטמא ואינו מטמא את בגדיו, לבין הנושא את הנבלה, שטומאתו חמורה יותר, ואף בגדיו נטמאים וטעונים "כיבוס", כלומר, טהרה במקוה.
:"וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר, וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר. ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ, ונשא עונו" ([[ויקרא]] יז טו-טז)
רק החלקים הראויים לאכילה מטמאים. עור הנבלה ועצמותיה טהורים, וכן גם החלב (ח' צרויה), וניתן לעשות בהם שימוש לכל מלאכה.
 
עוד נאמר בתורה:
למרות שבתורה כתוב שבין נבילה ובין טריפה מטמאים את האוכל, בהלכה נלמד שרק נבלה מטמאת ואילו טריפה לא מטמאת.
:"וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר, וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר. ואם לא יכבס, ובשרו לא ירחץ, ונשא עונו" ([[ויקרא]] יז טו-טז). בתורה שבעל פה התפרש פסוק זה על נבלת העוף הטהור דווקא, שמטמאת את האוכל אותה, אך לא את הנוגע בה במגע חיצוני. כמו כן מלמדת ההלכה, שרק נבלה מטמאת ואילו טריפה שנשחטה כהלכה אינה מטמאת.
==ראו גם==