שמורת אינדיאנים – הבדלי גרסאות

בסוף שנות ה-60 של [[המאה ה-19]] ניסה [[נשיא ארצות הברית]] [[יוליסס ס. גרנט]] לפתור את הסכסוך עם השבטים האינדיאנים ב"דרכי שלום". במסגרת מטרה זו אורגנה מחדש המחלקה האינדיאנית של משרד הפנים הפדרלי - שמטרתה היההיתה אז להביא ליישוב מחדש של השבטים האינדיאנים, כאשר אלה הועברו מהשטחים בהם התגוררו (ואשר ממשלת ארצות הברית רצתה ליישב) אל שטחים שלא נדרשו על ידה. כמו כן התוכנית כללה החלפת אנשי הממשל המנהלים את השמורות באנשי דת [[נצרות|נוצריים]] במטרה לנצר את האינדיאנים. השבטים שהתנגדו לצווי הפינוי גורשו בכוח על ידי [[צבא ארצות הברית]]. בנוסף, הצבא נאלץ לשמור על האינדיאנים בשטחי השמורות ולמנוע מאותם אינדיאנים שניסו לחזור למקום מגוריהם ההיסטורי לעשות זאת. התקריות בין הצבא לאינדיאנים כונו לימים "מלחמות האינדיאנים". הידועות שבהן הם [[מלחמת הסיוקס]] בין השנים [[1876]] - [[1881]], במסגרתה אירע [[קרב ליטל ביגהורן]], ו[[מלחמת נז פרס]].

על אף העובדה שהממשל הפדרלי העניק את השמורות לשבטים השונים, הוא לא מנע ממתיישבים להתיישב בשטחים, דבר שהביא להקטנה חוזרת ונשנית של שטחי השמורות. דוח של הקונגרס האמריקאי משנת [[1868]] קבע כי השחיתות בקרב הסוכנויות המטפלות בשבטים רביםרבה, וכי מצבם של השבטים עצמם קשה.

בשנת [[1887]] נחקק [[חוק דאווס]], שהחליף את מתן שטחי האדמיםהאדמה לשבטים כגוף אחד, במתן שטחי אדמה לאנשי השבט בנפרד. שינוי זה הביא לכך שבמקרים רבים, בשל מספר אנשי השבט הקטן שנותר לאחר התקריות האלימות, נותרו שטחים רבים שלא חולקו, ואלה חולקו למתיישבים לבנים (כך אירע לדוגמא ב[[שמורת אומטילה]]).

מדיניות זו נמשכה עד חקיקת [[חוק האירגון מחדש האינדיאני]] בשנת [[1934]].