פיסול בשדה המורחב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מ הגהה, קישורים פנימיים
שורה 2:
[[תמונה:Spiral-jetty-from-rozel-point.png|ממוזער|שמאל|250px|"[[מזח לולייני]]" ([[1970]]), מאת [[רוברט סמיתסון]]]]
 
"'''פיסול בשדה המורחב'''" (ב[[אנגלית]]: '''Sculpture in the Expanded Field''') הוא מאמר מאת חוקרת ומבקרת ה[[אמנות]] [[רוזלינד קראוס]] (Rosalind E. Krauss). המאמרהמנסה פורסם בכתב העת "אוקטובר" (October) בשנתלהציג [[1979הגדרה]]. המאמר ניסה להציג הגדרה [[אסתטיקה|אסתטית]] מחודשת של מושג ה"[[פיסול]]" בעקבות התפתחויות שחלו באמנותב[[אמנות]] החל משנותמ[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] של [[המאה ה-20]]. המאמר פורסם בכתב העת "אוקטובר" (October) בשנת [[1979]].
 
קראוס טוענת כי החל מתחילתו של ה[[מודרניזם]] התערער מעמדו של הפיסול כאמצעי לייצוג סימבולי קונקרטי, כלומר כ[[אנדרטה]]. אנדרטאות פיגורטיביות, כלומרדהיינו אנדרטאות המגולמות בדימוי אנושי, אינן מסוגלות עוד לקיים את מעמדן המוצהר כציון [[היסטוריה|היסטורי]] בחלל ספציפי וכמשקפות היבט [[תודעה|תודעתי]] של [[קהילה]]. אחדאחת הדוגמאות לכך היא פסלו של [[אוגוסט רודן]] "[[שערי הגיהנום]]", אשר יועד להצבה כשער כניסה למוזיאון ב[[צרפת]], אולם הוצב לבסוף בכמה מקומות בעולם.
 
מצב זה מכונה על ידי קראוס כ"מצב נגאטיבינגטיבי", בו הפיסול נאלץ להמיר את ההתייחסות לחלל היסטורי בצורות [[אמנות מופשטת|מופשטות]] המהוות "מסמן טהור", וכן בהתייחסות עצמית (Self Referent) [[ארס פואטיקה|ארס פואטית]]. קראוס מאתרתמתארת מאפיינים אלו בפיסול המופשט, אשר מדגיש את בסיס הפסל או הופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו, כדוגמת פסליו של [[קונסטנטין ברנקושי]]. פסליםבפסלים כדוגמתכגון אלו "הבסיס מוגדר עתה מהותית כניתן להעברה, דבר המצביע העדרהיעדר מקום- קבוע לעבודה, וחוסר הבית שלו מוטמע לתוך עצם חומריותו של הפסל".
 
כתוצאה ממצב זה, נוצרה הגדרה נגאטיביתנגטיבית של הפיסול כאלמנט שאינו "[[אדריכלות]]" ואיננו "[[טבע]]". לפיכך, התקיים הפיסול בתוך שיח [[תורת ההכרה|אפסטימולוגיאפיסטימולוגי]] הנדרש לבחינת גבולותיו כל העת. קראוס מנסה להציע הגדרה אלטרנטיבית למצב זה, בה הגבול בין "פיסול", "אדריכלות" ו"טבע" הוא דינאמידינמי ויוצר "שדה מורחב" בה הגדרתו של הפיסול תלויה בהגדרתם של [[שדה סמנטי|שדות סמנטיים]].
 
קראוס מוצאת כי צורות פיסול חדשות כגון "[[אמנות אדמה]]" וסוגים שונים של [[אמנות מינימליסטית]] אכן מקיימות את ההיגיון של השדה המורחב. היגיון [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרני]] זה עתיד, לדעת קראוס, ליצור מימד היסטורי חדש של הפיסול.
מצב זה מכונה על ידי קראוס כ"מצב נגאטיבי", בו הפיסול נאלץ להמיר את ההתייחסות לחלל היסטורי בצורות [[אמנות מופשטת|מופשטות]] המהוות "מסמן טהור", וכן בהתייחסות עצמית (Self Referent) [[ארס פואטיקה|ארס פואטית]]. קראוס מאתרת מאפיינים אלו בפיסול המופשט אשר מדגיש את בסיס הפסל או הופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו, כדוגמת פסליו של [[קונסטנטין ברנקושי]]. פסלים כדוגמת אלו "הבסיס מוגדר עתה מהותית כניתן להעברה, דבר המצביע העדר מקום-קבוע לעבודה, וחוסר הבית שלו מוטמע לתוך עצם חומריותו של הפסל".
 
כתוצאה ממצב זה, נוצרה הגדרה נגאטיבית של הפיסול כאלמנט שאינו "[[אדריכלות]]" ואיננו "[[טבע]]". לפיכך, התקיים הפיסול בתוך שיח [[תורת ההכרה|אפסטימולוגי]] הנדרש לבחינת גבולותיו כל העת. קראוס מנסה להציע הגדרה אלטרנטיבית למצב זה, בה הגבול בין "פיסול", "אדריכלות" ו"טבע" הוא דינאמי ויוצר "שדה מורחב" בה הגדרתו של הפיסול תלויה בהגדרתם של [[שדה סמנטי|שדות סמנטיים]].
 
קראוס מוצאת כי צורות פיסול חדשות כגון "[[אמנות אדמה]]" וסוגים שונים של [[אמנות מינימליסטית]] אכן מקיימות את ההיגיון של השדה המורחב. היגיון [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרני]] זה עתיד, לדעת קראוס, ליצור מימד היסטורי חדש של הפיסול.
== לקריאה נוספת ==
* קראוס, רוזאלינד, "פיסול בשדה המורחב", בתוך: '''מוזות''', גיליון מס' 5/6, פברואר 1989, עמ' 50-55. (תרגום לעברית: [[מיכל נאמן]])