נוסח וינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זוטא |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
בבית כנסת זה הוזמן לכהן כמנהל בית הספר היהודי הרועה הרוחני וה[[מטיף]] הרפורמי [[יצחק נח מנהיימר]], כי רשמית אסור היה ליהודים להעסיק רב. וכ[[חזן]] הוזמן [[סלומון זולצר]], שפיתח בווינה סגנון שונה ממה שהיה מקובל עד אז לניהול טקס התפילה. הסגנון החדש כלל [[מקהלה]] המלווה את החזן וסידור התפילה בקטעים מוזיקליים קבועים. סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי "נוסח וינה", ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו.
[[בית הכנסת הספרדי (פראג)|בית הכנסת הספרדי של פראג]], שנפתח לאחר שיפוצים ב-[[1837]]{{כ}}<ref>[[מיכאל מאיר (פרופסור לתולדות עם ישראל)|מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל עמוד {{כ}}180</ref> ו[[היכל קורל של בוקרשט]] שנחנך ב-[[1867]] היו בין בתי הכנסת שעשו שימוש בנוסח וינה. הקמתו של סמינר להכשרת רבנים ב[[וינה|ווינה]] הוסיפה להפצת הנוסח, כי בוגרי הסמינר, שנפוצו על פני אירופה, הביאו איתם את הנוסח לקהילותיהם.
בנוסח וינה חלו שינויים במהלך הזמן, זולצר התנגד תחילה לשימוש ב[[עוגב]], אך בהמשך היה לחסיד נלהב שלו. נוסח וינה היה מנהג חדש שכלל אווירה מכובדת, אסתטיקה, דרשנות בנושאים חברתיים, אך לא הרחיק לכת בשינויים<ref>[[מיכאל מאיר (פרופסור לתולדות עם ישראל)|מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל עמוד 177.</ref>.
| |||