הבדלים בין גרסאות בדף "פרידריכשטראסה"

מ
תוכניות אחרות הועלו לבנייה מחדש של הרחוב, ובעת [[איחוד גרמניה (המאה ה-20)|איחוד גרמניה]] ב-[[1990]] הייתה הבנייה בעיצומה, אך מכיוון שנעשתה בשיטת ה[[בנייה טרומית|בנייה הטרומית]] ששלטה במזרח גרמניה, היא הופסקה, והמבנים שטרם הושלמו נהרסו. הקזינו של ברלין, למשל, שבנייתו הושלמה, נהרס ב-[[1994]].
 
פרידריכשטראסה נבנה מחדש במהלך [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], ונחשב אז לפרויקט הבנייה הגדול בעיר. מספר [[אדריכל]]ים נודעים תרמו לתכניות הבנייה, בהם [[ג'ן נובל]], שתכנן את בניין ה[[חנות כלבו|כלבו]] [[גלרי לאפאייט]], ו[[פיליפ ג'ונסון]], שתכנן את מרכז העסקים האמריקני בצ'ק פוינט צ'ארלי. התכניות התקבלו בתגובות מעורבות, אך הרחוב הפך מחדש ליעד קניות פופולארי.
 
במהלך המלחמה הקרה וחלוקת ברלין שימשה תחנת הרכבת התחתית פרידריכשטראסה, על אף שהייתה ממוקמת בחלק המזרחי של העיר, שניים מקווי [[רכבת אס-באהן בברלין]] שעברו במערב העיר, כמו גם את קו הרכבת התחתית U6. התחנות שימשו כנקודות מעבר בקווים אלה, ורכבות עצרו בהן, אף על פי שכל שאר התחנות של אותם קווים במזרח העיר נותרו כתחנות רפאים ונאטמו, כך שהרכבות יכלו רק לחלוף דרכן מבלי לעצור. בתחנת פרידריכשטראסה יכלו נוסעים ממערב ברלין לעבור מרציף אחד למשנהו, אך לא יכלו לצאת מהתחנה לרחוב ללא המסמכים המתאימים. חלק זה של התחנה היה נתון תחת אבטחה כבדה, והיה מנותק לחלוטין מהחלק הקטן יותר של התחנה ששימש את קווי האס-באהן של מזרח העיר.