פוסט-דוקטורט – הבדלי גרסאות

נוספו 73 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
הגהה קלה
מ (הגהה קלה)
תקופת לימודים ומחקר עצמאי שנעשית אחרי קבלת התואר [[דוקטור]] נקראת '''פוסט-דוקטורט''' (בקיצור: פוסט או '''פוסט-דוק),'''; '''post-doctorate'''; אולעתים "'''בתר-דוקטורט"''') הוא כינוי לתקופת [[לימודים]] ו[[מחקר]] עצמאי שנעשית אחרי קבלת תואר [[דוקטור]]. אדם העוסק במחקר במסגרת כזו נקרא '''פוסט-דוקטורנט'''.
 
פוסט הדוקטורטהפוסט-דוקטורט מיוחדת משאר התקופות בהן אדם משתתף בעריכת מחקרים, בזה שבתקופה זו הוא אמור להיות האחראי היחידי לעבודתו. זאת בניגוד לתלמידי [[תואר שני]] ו[[דוקטורט|שלישי]], אשר בעת הכנת עבודת המחקר שלהם אמורים להיעזר במנחה ובסיכומה יפרסמו מאמר בכתב עת בו המאמרים עוברים [[ביקורת עמיתים]], או [[תזה]], ובניגוד לחוקר במשרת מרצה, שמשמש כמנחה לתלמידי תואר שני ושלישי. הבדל שני בין תקופת מחקר זו לתקופות מחקר אחרות הוא שתוצר המחקר חייב לכלול מאמר בכתב עת עם [[ביקורת עמיתים]] ואינו כולל [[תזה]].
 
נכון לעשור הראשון של שנות האלפיים, ביצוע פוסט -דוקטורט במוסד לימודים שונהשאינו מהמוסדמוסד בושבו למד המועמד למד קודם לכן, הוא תנאי מקובל לקבלת משרת [[מרצה]] בתחומי [[מדעי הטבע]], [[מדעי החברה]] ו[[טכנולוגיה]].
 
[[מוסד אקדמי|מוסדות אקדמיים]] בוחרים בדרך-כלל את החוקרים שהם מעסיקים על-פי יכולתם לעסוק במחקר באופן עצמאי. לעתים קרובות עבודת ה[[דוקטורט]] אינה מוכיחה יכולת כזו באופן מספק, בשל [[ביזור]] האחריות בין התלמיד למנחה. מעבר לזאת מוסדות אקדמיים מעוניינים שהחוקרים שלהם יהיו אנשים רחבי אופקים שהשתתפו במחקרים שנעשו במקומות שונים בעולם. משום כך התגבשה מסורת לפיה אדם המבקש משרה אקדמית צריך לעסוק כמה שנים במחקר, במוסד אחר מזה שבו כתב את הדוקטורט שלו. מסורת זו תורמת ליצירת קשרי עבודה חדשים והפריה הדדית.
 
במדינות אירופאיות[[אירופה|אירופיות]] ואסיאתיותו[[אסיה|אסיאתיות]] רבות תנאי לקבלת דרגת [[פרופסור]] הוא עמידה בשלב הכשרה נוסף לאחר השלמת לימודי הדוקטורט. שלב זה קרוי '''הביליטציה''' (Habilitation), ובמהלכו עורך החוקר מחקר בהיקף דומה לזה של עבודת הדוקטורט (ב[[גרמנית]]: Habilitationsschrift). על הדיסרטציה הנכתבת במהלך ההביליטציה נדרש החוקר להגן בפני ועדה מקצועית, בדומה להגנה על עבודת דוקטורט.