פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הגהה
 
===השפעות===
בתקופה המוקדמת לא היה קיים ענף יחיד ומאורגן של רפואה ימי -ביניימית. במקום זאת יכול היה כל החולה וה[[פציעה|פצוע]] לפנות לרפואת אליל, ל[[דת]], ל[[אסטרולוגיה]], ללחשים, ל[[מיסטיקה]] או ל[[רופא]] בעל שם, אם היה זה נגיש לו. הגבולות בין כל מקצוע ומקצוע היו רופפים וגמישים. טקסטים רפואיים קלאסיים כאלה אשר חוברו בידי [[גלנוס]] זכו לשימוש רחב בגלל מעמדם המבוסס, יותר מאשר בגלל אמיתותם על פי ניסוי.
 
עם התעצמות השפעתה של ה[[נצרות]] נוצרה מתיחות בין הכנסייה ובין רפואת האליל; מאחר כי רפואת האליל עסקה ברובה בקסם או ב[[מיסטיקה]], ובסיסה היה במקורות אשר לא עלו בקנה אחד עם האמונה הנוצרית. נעשה שימוש בלחשים ובכשפים בשילוב עם צמחי מרפא ועם תרופות אחרות. התעורר צורך לבצע הפרדה בין מרפא גופני ובין לחשים כעין אלה, או להחליפם בתפילות נוצריות. בדומה לכך נדרש הסבר נוצרי לתלות בכוחם של צמחי מרפא או של אבני חן.
 
===מערכת ימי הביניים===
[[תמונה:Medieval dentistry.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רופא שיניים ובידיו מלקחיים כסופות ומחרוזת שיניים גדולות, עוקר את שנו של אדם הנתון בכסאבכיסא. אנגליה – לונדון; 1360-1375.]]
תאוריה רפואית אחידה המבוססת בעיקרה על כתבי רופאים [[יוון|יווניים]] כדוגמת [[היפוקרטס]], 460-377 לפני הספירה, ו[[גלנוס]], אשר נולד בשנת 130, החלה להתפתח, ראשית באזורים אשר נפגעו על ידי קטיעת שקיעתה של האימפריה המערבית במידה הקטנה ביותר. היפוקרטס כתב על [[מחלה|מחלות]], על [[ניתוח|ניתוחים]], על שברים וכן על האנטומיה של האדם. גלנוס חיבר מעל ל-500 מסות על פיזיולוגיה, על [[היגיינה]], על דיאטטיקה, על [[פתולוגיה]] ועל [[פרמקולוגיה]] ומיוחס לו גילוי האופן בו שולט [[חוט השדרה]] ב[[שריר|שרירים]] שונים. בעקבות הניתוחים שביצע, הוא תיאר את שסתומי ה[[לב]] וקבע את תפקידי [[שלפוחית השתן]] וה[[כליות]].
 
תרגומים אנגלו -סקסוניים של עבודות קלאסיות כמגדיר הצמחים של [[דיוסקורידס]], אשר שרדו מהמאה העשירית, מציגים את קיומם המתמיד של יסודות הידע הרפואי הקלאסי. תקצירים כ"ספר העלוקות" של בולד (900 לערך) מכילים מובאות ממגוון עבודות קלאסיות לצד תרופות אליל מקומיות.
 
אף על פי כי העיסוק המאורגן ברפואה מעולם לא פסק ב[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]], ניתן לראות ב"סקולה מדיקה סלרניטנה", אשר נוהל בידי הכנסייה בדרום איטליה במאה ה-11, ביטוי ראשון לתחייתה של הוראת הרפואה הסדירה באמצעות טקסטים מקובלים במערב. בסלרנו היו בהישג יד טקסטים רפואיים מביזנטיון ומהעולם הערבי, אשר תורגמו מיוונית ומערבית במנזר הסמוך אשר במונטה קסינו. המלומדים הרכיבו, בהדרגה, קאנון כתבים אשר נודע כ-"ars medicinae" (אמנות הרפואה) או כ-"articella" (אמנות קטנה) והיה לבסיס החינוך האירופי בתחום הרפואה במשך מספר מאות.
בעקבות הקמת [[אוניברסיטת פריז|אוניברסיטאות פריז]] (1110), [[אוניברסיטת בולוניה|בולוניה]] (1158), [[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]] (1167), מונטפלייר (1181) ופדואה (1222) הורחבה העבודה ההתחלתית אשר בסלרנו ברחבי אירופה, ובמאה ה-13 זכו מוסדות חדשים אלה למעמד של הנהגה בתחום הרפואה. לרכישת מקצוע הרפואה נדרש עשור, ובכלל זה הכשרה אמנותית, וכך נותר שיעור הרופאים המורשים מצומצם באורח יחסי.
 
במהלך [[מסעי הצלב]], החלה הרפואה המוסלמית נותנת אותותיה בזו האירופית. רבות דובר על סלידתו לכאורה של אוסמה אבן מונקד מהרפואה האירופית, אולם עיון בקורות חייו מעלה כי הכרותוהיכרותו עמה הייתה חיובית – הוא מתאר רופא אירופי המטפל בזיהומים בהצלחה באמצעות חומץ וממליץ על טיפול במחלת החזירית אשר הודגם בפניו.
 
במאה ה-13 תבעו ערים אירופיות רבות כי טרם עיסוקו במקצוע, יוכשר הרופא במשך שנים אחדות. ה[[ניתוח]] זכה ליחס פחות מזה של הרפואה הטהורה, עד אשר חיבר רוגר פרוגרדי מ[[פארמה]] את מאמרו בנושא הניתוח בשנת 1880 לערך. עבודות איטלקיות רחבות היקף למכביר במאה השנים הבאות, הופצו מאוחר יותר ביתר אירופה. בין השנים 1350-1365 חיבר תאודוריק בורגוניוני ארבעה כרכים שיטתיים בנושא הניתוח, ה-"Cyrurgia", אשר קידמו חידושים בעלי חשיבות כמו גם צורות מוקדמות של טיפול מחטא בפציעה, ו[[הרדמה]] באמצעות שימוש בתערובת סמי הרגעה וכן בצמחי מרפא.
[[תמונה:13th century anatomical illustration - sharp.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור מהמאה ה-13 המציג כלי דם ואיברים פנימיים]]
{{הפניה לערך מורחב|ארבע הליחות}}
העקרוןהעיקרון אשר הנחה את רפואת ימי הביניים הוא תאוריית [[ארבע הליחות]]. זו שאבה את מקורותיה מעבודות רפואיות עתיקות, ועמדה בבסיס רפואת המערב כולה עד המאה ה-19. התאוריה גרסה כי לכל אדם ארבע ליחות או נוזלים ראשיים - מרה שחורה, מרה צהובה, מרה לבנה (הכיח) ומרה אדומה (דם). הללו הופקו על ידי מספר איברים, ואיזונם הכולל היה חיוני לבריאות האדם. כיח עודף בגוף, למשל, הזיק לריאות, והגוף ניסה לסלקו באמצעות שיעול על מנת להשיב את האיזון על כנו. איזון הליחות באדם ניתן להשגה באמצעות תזונה, תרופות והקזת דם תוך שימוש בעלוקות. ארבע הליחות נקשרו אף בארבע העונות: מרה שחורה – סתוסתיו, מרה צהובה – קיץ, כיח – חורף ודם – אביב. בימי הביניים התקשתה אירופה לשמר את אמות המים אשר נבנו בידי הרומאים ואת דומיהן, לפיכך פרח בה העיסוק ברפואה במקומות נחשלים יותר מאשר באלה המתפתחים.
 
{| border=1 cellpadding=2
|'''מרה לבנה ([[ריר]])''' || [[חורף]] || [[מים]] || [[מוח]]/[[ריאות]] || קר ולח || אדיש || רגוע, בלתי אמוציונלי
|-
|'''מרה צהובה''' || [[קיץ]] || [[אויראוויר]] || [[כיס המרה]] || חם ויבש || מהיר חימה || נוח לכעוס, רע מזג
|-
|'''[[מלנכוליה|מרה שחורה (מלנכוליה)]]''' || [[סתיו]] || [[אדמה]] || [[טחול]] || קר ויבש || מלנכולי || דיכאוני, חסר שינה, מוטרד
|}
 
השימוש בצמחי מרפא השתלב באורח טבעי במערכת זו, והצלחתם יוחסה לפעולתם על ליחות הגוף. השימוש בצמחי מרפא שאב את מקורותיו, יתר על כן, מתורת החתימות הנוצרית הימי-ביניימית, אשר גרסה כי האל סיפק אמצעי להקלת כל חולי. יהא זה ירק, מינרל או חיה – אמצעי זה נושא עמו חתימה המעידה על יעילותו. למשל, זרעי הסקוטלריה (המשמשים להקלת כאבי ראש) עשויים להדמותלהידמות לגולגולות זעירות, ועליה זרועי הנקודות הלבנות של הפולמונריה (המשמשת לשחפת) עשויים להדמותלהידמות לריאותיו של חולה. על פי האמונה, קיים מספר רב של דמיונות.
 
רוב ה[[מנזר|מנזרים]] טיפחו גינות צמחי מרפא אשר שימשו להפקת תרופות צמחיות, והללו הוסיפו לרווֹח ברפואת האליל וכן שימשו ברפואה. חוברו ספרים בנושא תרופות צמחיות, הנודע בהם הוא ''"הספר האדום והוולשי של הרגסט"'', אשר פורסם בשנת 1400 לערך.
רפואה לבלרית, המכונה לעתים קרובות "רפואה נזירית", סופקה במסגרת תפקיד דתי ובה הוענקו תשלומים והכנסה באמצעות כנסייה. חוק בנדיקטוס הקדוש מצהיר: "ראשית כל יש להבטיח את שלום החולים, כי הללו ישורתו בעצם האמת כפי אשר משרתים את ישוע." למעשה, בכל מנזר מצויה הייתה מרפאה עבור הנזירים, והדבר הביא להצבתם של תנאים בטיפול בחולה חילוני. בימי הביניים סונפו כמחצית מ[[בית חולים|בתי החולים]] ישירות למנזרים או למוסדות דתיים אחרים. רבים מהנותרים חיקו קהילות דתיות, קבעו כללי התנהגות מדויקים, תבעו כתלבושת שמלה ושילבו טקסים דתיים בשגרת יומם.
 
רופאים, אשר עסקו בעבודות המומחים היווניים באוניברסיטאות, היוו אליטה מטעם עצמה בתחומם. היה זה משלח יד בלתי נפוץ: במחקר אשר נערך בוורססטר במאה ה-13 נמצא כי היו שלושה רופאים בלבד על כל 10,000 משלמי מסים, וכי לבד מהאצולה היו אלה נגישים ביותר למתי מעט. רופאים אבחנו את חוליהם באמצעות בדיקה מעמיקה את דמם, את שתנם ואת צואתם וקבעו בדבר מרקם עורם ו[[ארבע הליחות|איזון הליחות]]. היה ביכולתם להמליץ על תרופות או על [[הקזת דם]] מחלקי גוף שונים, על מנת להשיב את איזון הליחות על כנו. כן היה ביכולתם לנסות ולערוך ניתוחים מורכבים כדוגמת חירור הגולגולת, על מנת להקל לחץ על המחהמוח, או הסרת קטרקט.
 
'''רופאי אליל''' נהגו למסור את ידיעותיהם מרופא לשוליה, והיו נגישים מהרופא לאיכר או לפועל. הם לא היו נתונים לפיקוח, אולם היו בקיאים בתחום צמחי המרפא ותרופות האליל. הם נפלטו ממערכת הרפואה בהדרגה.
 
[[תמונה:Medieval female physician.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רופאה: נשים עסקו בכל תחומי הרפואה בימי הביניים.]]
'''נשים''' במהלך ימי הביניים המוקדמים, סביר כי הנשים אשר עסקו במקצוע הרפואה השתוו במספרן לזה של הגברים. עם זאת, הדרישות המקצועיות אשר נלוו לכך בתקופה מאוחרת יותר, והווסד הפקולטות לרפואה, פלטו את הנשים ממקצוע זה. הנזירה הראשית [[הילדגרד מבינגן]] כתבה את"''Liber Simplicis Medicinae''" (ספר הרפואה הפשוט) בשנת 1160 לערך. רופאה נודעת נוספת היא טרוטולה מסלרנו, אשר עבודותיה בנושא תחלואי נשים הופצו ברחבי אירופה ושמה באנגליה שונה ל''"דאם טרוט''". אחות בשם אן מתוארת כ-''"medica''" בבית החולים של לאונרד הקדוש, יורק, בשנת 1276.
 
אף לאחר המאה ה-14 הוסיפו נשים לעסוק ביילוד. באורח כללי, מיילדת רכשה את מקצועה כשוליית מיילדת בעלת נסיוןניסיון, או לומדה בידי אב או בעל העוסק ברפואה. התנאי הדרוש היחיד היה הצהרה מפי כומר פרוכיאלי כי נעימת הליכות היא.
 
כן שירתו נשים כאחיות במסדרים נזיריים, אם כי היו אף אחיות חילוניות אשר טיפלו בצרכיהםבצורכיהם הפיזיים של החולים.
 
===מערכת בתי החולים===
בימי הביניים הקיף המונח "''בית חולים''" אכסניות עבור מטיילים, בתי מרקחת להקלה על העני, מרפאות עבור הפצוע ובתים עבור העיוור, עבור החיגר, עבור הקשיש ועבור הלוקה בשכלו. בתי חולים נזיריים פיתחו טיפולים למכביר, הן רוחניים הן רפואיים. היה על החולים לסייע אלה לאלה באמצעות תפילה ורגיעה, ייתכן כי נשכרו מכך כמכל טיפול גופני מוצע. בחלק מבתי החולים מצויות היו עשר מיטות בלבד, אך אחרים היו גדולים יותר. תועד כי טופלו בלאונרד הקדוש ב[[יורק]] 225 חולים ועניים בשנת 1287. וב[[פירנצה]] מנו בתי החולים מעל לשלושים בשנת 1400, באחד מהם – בית החולים של מריה נואובה הקדושה – כלל הסגל בשנת 1500 עשרה רופאים, רוקח וכמה אחרים, בהם מנתחות.
 
המאהבמאה ה-12 חזתההופיעו בקום ה[[הוספיטלרים]], תערובת ייחודית של חיים נזיריים, צבאיים ורפואיים. הללו ניהלו בתי חולים ב[[ירושלים]] וב[[המדינות הצלבניות|מדינות הצלבניות]], ומסדרם נפוץ בסופו של דבר ליתר אירופה.
 
כך כתב ג'יימס ג'וזף ולש על אודות תרומת הכנסייה למערכת בתי החולים:
 
===התפתחויות מאוחרות יותר===
המנתחים אשר פעלו בתקופת ימי הביניים האמצעיים, כדוגמת מונדינו דה לוצי, היו הראשונים לעסוקשעסקו באנטומיה באוניברסיטאות אירופיות וביצעו באורח שיטתי נתיחות מתים. בשונה מרומא הפגאנית, בימי הביניים האמצעיים לא חל באירופה איסור מוחלט על נתיחת מתים. חרף זאת, תורתו של גלנוס הייתה כה רווחת, עד כי מונדינו ובני זמנו ניסו להתאים את ממצאיהם האנושיים לאנטומיה של גלנוס.
 
במהלך ה[[רנסאנס]], מאמצע המאה ה-15 ואילך, חלה התקדמות מרובה בתחום הרפואה. [[ג'ירולמו פרקסטורו]] ה[[איטליה|איטלקי]], 1478-1553, היה הראשון להציע כי מגפות עשויות להגרם על ידי עצמים חוץ [[גוף|גופיים]], הניתנים להעברה באמצעות מגע ישיר או בלתי ישיר. עוד גילה טיפולים חדישים למחלות כדוגמת [[עגבת]].
ל[[לאונרדו דה וינצ'י]] נזקפת השפעה רחבה על קידום הרפואה ברנסאנס. דה וינצ'י, אשר נולד ב-[[15 באפריל]] [[1452]], דגל בגישה מדעית אשר בבסיסה תצפיות פרטניות. הוא נטל חלק במספר [[נתיחה שלאחר המוות|נתיחות לאחר המוות]] וכן הוציא תחת ידיו שרטוטים אנטומיים מפורטים מרובים, בתכננו עבודה רחבת היקף בנושא אנטומיה אנושית השוואתית.
 
הרופא הצבאי הצרפתי אמברואז פרה, אשר נולדשנולד בשנת 1510, הקים לתחיהלתחייה את שיטת קשירת כלי הדם היוונית העתיקה. לאחר [[כריתה (רפואה)|כריתת]] איבר נהוג היה לצרוב את קצה האיבר הפתוח להפסקת הדימום. הדבר בוצע באמצעות חימום [[שמן]], [[מים]] או [[מתכת]] ויצירת מגע בין החומר ובין הפצע לסתימת כלי הדם. עוד האמין פרה בחבישת פצעים בתחבושות נקיות ובשימוש במשחות, ובכלל זה במשחה אשר הרכיב עצמו המכילה [[ביצה|ביצים]], שמן [[ורד|ורדים]] ו[[טרפנטין]]. הוא היה הראשון לעצב ידיים ו[[איבר|איברים]] מלאכותיים עבור חולים בהם בוצעה כריתה. באחת הידיים המלאכותיות, ניתן היה להניע את שני זוגות האצבעות לביצוע מטלות אחיזה ושחרור פשוטות, ומראה היד היה טבעי לחלוטין תחת כפפה.
 
אסונות רפואיים רווחו ברנסאנס בהשוואה לעת העכשווית. במהלך הרנסאנס היוו נתיבי סחר אמצעי מושלם להעברת מחלות. שמונה מאות שנים לאחר מגפת יוסטיניאנוס, שבה מגפת ה[[דבר]] ל[[אירופה]]. [[המוות השחור]] פרץ ב[[אסיה]], פשט למזרח התיכון ולאירופה בשנת 1348 (ייתכן כי הועבר באמצעות סוחרים איטלקיים אשר נסו מקרבות [[חצי האי קרים]]) וגבה בה 25 מיליון קרבנות, כשליש מכלל האוכלוסייה ועד שני שלישים באזורים העירוניים בהם הכתה המגפה ביתר שאת. טרם עזוב המונגולים את קאפה הנצורה אשר בחצי העיר קרים, גופותיהם המתות והנוטות למות של החיילים הנגועים נערמו על גבי קטפולטות, ושוגרו מעבר לחומות קאפה על מנת להדביק את יושביה. תקרית זו הייתה בין הדוגמאות המתועדות המוקדמות ביותר ל[[לוחמה ביולוגית]], ונחשבת כמקור התפשטות המוות השחור לאירופה.
 
המגפה שבה לרדוף את [[אירופה]] ואת [[המזרח התיכון]] פעם אחר פעם בין המאה ה-14 ובין המאה ה-17. התפרצויות מאוחרות יותר הראויות לציון: המגפה האיטלקית של 1629-1631, המגפה הגדולה של [[סביליה]] (1647-1652), המגפה הגדולה של [[לונדון]] (1665-1666), המגפה הגדולה של [[וינה]] (1679), המגפה הגדולה של [[מרסיי]] (1720-1722) ומגפת 1771 במוסקבהב[[מוסקבה]].
 
טרם ביאת ה[[ספרד|ספרדים]] ל[[ארצות הברית|אמריקה]] ול[[מקסיקו]] לא נודעו חיידקי ה[[אבעבועות שחורות|אבעבועות השחורות]], ה[[חצבת]] וה[[שפעת]] הקטלניים. ל[[אינדיאנים|ילידים האמריקאיים]] לא הייתה החסינות אשר פיתחו ה[[אירופים]] באמצעות מגע רב שנים עם המחלות. [[כריסטופר קולומבוס]] שם קץ לבידוד האמריקות בשנת 1492 בעודו מפליג תחת דגל [[קסטיליה]], [[ספרד]]. [[מגפה|מגפות]] קטלניות פשו ב[[קריביים]]. האבעבועות השחורות מחו [[כפר|כפרים]] תוך חודשים אחדים. [[אוכלוסייה|אוכלוסיית]] ה[[אי]] [[היספניולה]] מנתה 250,000 ילידים אמריקאיים. עשרים [[שנה|שנים]] לאחר מכן צנחה האוכלוסייה ל-6,000 נפשות. יובל שנים לאחר מכן, על פי הערכות נותרו כ-500 ילידים אמריקאיים. באותה עת התפשטה המגפה למקסיקו, שם סייעה להרס האימפריה האצטקית. במאה הראשונה לשליטה הספרדית במקסיקו, 1500-1600, מרכז אמריקאים ו[[דרום אמריקה|דרום אמריקאים]] מתו במליוניהםבמיליוניהם. עד שנת 1650 נמחתה מרבית אוכלוסיית מקסיקו.
 
== מקורות ==
81,966

עריכות