פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 89 בתים ,  לפני 10 שנים
מ
אין תקציר עריכה
'''דאייה''' היא טיסה בכלי טיס הכבד מה[[אוויר]], אך ללא שימוש ב[[מנוע]]. למרות ש[[מטוס|מטוסים]] רבים יכולים לדאות, הדבר נעשה בדרך-כלל בעתות חירום בלבד (תקלה במנועים או מחסור בדלק כמו שאירע ל[[דאון גימלי]]); השימוש הנפוץ במונח מתייחס לדאייה בעזרת כלי טיס ייעודיים המכונים '''[[דאון|דאונים]]'''.
 
בדומה לסקי למשל, דאייה נפוצה הן כ[[תרבות פנאי]] והן כ[[ספורט]]. תחרויות דאייה בוחנות את יכולתם של ה[[טייס|טייסים]] לזהות ולנצל את תנאי מזג-האוויר השונים. הטייס מנצל תופעות מזג-אוויר שונות כדי לצבור גובה כגון טרמיקותתרמיקות (אויראוויר חם עולה), זרמי אוויר עולים בניצב למצוקים (Ridge Soaring) וגלים (Wave Soaring).
 
==היסטוריה==
 
מרבית הפיתוחים הראשונים בנושא הטיס היו למעשה מכשירי דאייה (ראו [[היסטוריה של התעופה]]), אולם ספורט הדאייה התפתח רק לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. אחת הסיבות לפיתוחו היא [[אמנת ורסאי]], שהציבה מגבלות חמורות על פיתוח כלי-טיס חד-מושביים ממנועים ב[[גרמניה]]. כך, ב[[שנות העשרים של המאה ה-20|שנות העשרים]] ו[[שנות השלושים של המאה ה-20]], בעוד שטייסים ויצרני מטוסים בכל רחבי העולם עסקו בשיפורם של מטוסים ממנועים, הרי שהגרמנים עסקו בפיתוח דאונים ושיפור אמנות הדאייה, וגילוי דרכים חדשות לשימוש בכוחות ה[[אטמוספירה]] כדי לדאות רחוק יותר ומהר יותר. תחרות הדאייה הראשונה בגרמניה אורגנה בידי [[אוסקר אורסינוס]] ב[[ווסרקופה]] בשנת [[1920]]. עשר שנים מאוחר יותר הפכה תחרות זו לאירוע בינלאומי. מאז הצטרפו ספורטאים ממדינות רבות לספורט הדאייה, אולם גרמניה נותרה מרכז עולם הדאייה, ומרבית יצרני הדאונים המובילים הם עדיין חברות גרמניות. גם לישראל חלק בהיסטוריה של הדאייה{{מקור}}<ref>תמונות היסטוריות מתקופה זו ניתן לראות ב[http://www.megido-gliding.org.il/gallery/history/mgcGallery.xml גלריה ההיסטורית] שבאתר האינטרנט של [http://www.mgc.org.il מרכז דאיה מגידו].</ref>
גם לישראל חלק בהיסטוריה של הדאיה וחלק מהשמות מוכרים לכולנו כמו דני שפירא, רפול, מנחם בר ועוד רבים. תמונות היסטוריות מתקופה זו ניתן לראות ב[http://www.megido-gliding.org.il/gallery/history/mgcGallery.xml גלריה ההיסטורית] שבאתר האינטרנט של [http://www.mgc.org.il מרכז דאיה מגידו].
 
==נסיקה==
לבסוף, ניתן גם לשגר דאונים מעל גבעה בעזרת רצועת גומי מתוחה אל-מול רוח מתאימה ("מקלעת" או "בנג'י"). מספר אנשים מותחים את הגומי, המחובר לוו המצוי בדאון ומשמש בדרך-כלל לגרירתו; כשהגומי מתוח דיו משחררים אותו, והדאון צובר מספיק מהירות כדי להתרומם מעל לגבעה.
 
בישראל השיטה המקובלת ביותר היא גרירת מטוס. במקוםבמועדון אחד,הדאייה במגידו [http://www.megido-gliding.org.il מועדון הדאיה במגידו], נעשה בעבר שימוש גם בגרירת מכונית (בעיקר לגרירת דאוני הדרכה). המראות באמצעות מגליל (winch) או בנג'י לאאינן מיושמות בארץ למרות שבעבר היו נסיונותניסיונות כאלה.
[[קובץ: MegiddoGlidingChart.jpg |שמאל|ממוזער|400px| מפת אזורי דאיהדאייה של מנחת מגידו‏‏<ref>‏ספר פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם ע"יעל ידי מנהל התעופה האזרחית מכחמכוח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981. ‏</ref>. ששת האזורים מסומנים באותיות שחורות. נתיבי תובלה נמוכים באזור מסומנים בירוק]]
 
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.masa.co.il/article.php?cid=1587&cat_id=78&subcat_id=93 כתבה ממסע אחר]
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
[[קטגוריה:תחבורה]]
[[קטגוריה:ענפי ספורט]]
81,966

עריכות