הבדלים בין גרסאות בדף "חוק בוסמן"

הוסרו 49 בתים ,  לפני 10 שנים
מ
אין תקציר עריכה
מ (בוט מוסיף: vls:Bosmanarrest)
מ
'''חוק בוסמן''', או '''פסק דין בוסמן''' הוא [[חוק]] ששינה את פני ה[[כדורגל]] המקצועני ב[[אירופה]], כאשר קבע ששחקנים רשאים לעזוב בתום [[חוזה]] את קבוצותיהם ללא תמורה, וביטל כלא חוקיות את ההגבלות שמנעו מקבוצות מלשתף יותר ממספר מסוים של שחקנים לא מקומיים. כתוצאה מפסק הדין, שניתן בשלהי [[1995]], חלו מספר תמורות משמעותיות בכדורגל האירופי, ובראשן ריבוי השחקנים מארצות [[האיחוד האירופי]] שמשחקים מחוץ לארצם, באחת מארצות האיחוד האחרות. כמו כן חלה עלייה חדה במשכורות השחקנים וחוזיהם התארכו. גם ענפי ספורט אחרים, מלבד הכדורגל, הושפעו באורח דומה אך במידה פחותה.
 
== רקע ==
קודם לבוסמן היו השחקנים במידה רבה [[קניין|קניינם]] של המועדונים בהם שיחקו. ברוב ארצות אירופה - [[ספרד]] הייתה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל - לא היה רשאי שחקן לעזוב מועדון אחד ולעבור לשחק באחר, אלא בהסכמתו של המועדון שבו היה חתום ורשום. עבור הסכמתו ציפה המועדון לקבל פיצוי כספי, והשחקן היה רשאי לעבור כאשר נמצא מועדון שהיה מוכן לשלם מחיר זה. לעתים נהגו מועדונים לדרוש מחיר מופרז במכוון, או פשוט לסרב לשחרר שחקן. במצב זה לא היה יכול השחקן לעשות דבר, מלבד להשאר בקבוצתו הישנה ולהסתפק במשכורתו הקיימת.
 
מלבד התלות האמורה במועדונים, הוגבלו השחקנים גם לפי [[לאום]]. חוקי [[אופ"א]] אפשרו את שיתופם של לא יותר משלושה זרים ושני מתאזרחים בתחרויותיה, כאשר לעניין זה נחשבו שחקנים מארצות אחרות באיחוד האירופי לזרים. גם בליגות המקומיות היו כללים דומים, אם כי מספר הזרים השתנה ממקום למקום. חוקים אלה הגנו על השחקנים המקומיים מפני תחרות זרה. אולם צידו השני של המטבע היה ש[[שוק (כלכלה)|שווקים]] זרים נסגרו בפניהם.
 
== מקרה בוסמן ==
'''ז'אן-מארק בוסמן''' היה כדורגלן [[בלגי]], קשרה של אר אף סה לייז', ששיחקה אז ב[[ליגת העל הבלגית]]. עם תום חוזהו ב-[[1990]] ביקש לעבור לשורות [[דנקרק]] ה[[צרפת|צרפתית]], אולם זו לא הייתה מוכנה לשלם ללייז' את הסכום שביקשה. בוסמן פנה לסעד משפטי, בטענה כי תחת תנאי [[הסכם רומא]] ([[1957]]) הוא חופשי לנוע ולמצוא [[תעסוקה]] בכל אחת מארצות [[השוק האירופי המשותף]].
 
בוסמן עצמו כבר איבד בינתיים חמש שנים יקרות מהקריירה שלו, ופרש לאחר ששיחק תקופה קצרה בליגה הבלגית השלישית. אולם התמורה שחולל בכדורגל האירופי רק החלה.
 
== שיטת ההעברות החדשה ==
פסק דין בוסמן חל על שחקנים שחוזיהם תמו בלבד. אולם במחצית השנייה של [[שנות התשעים]] העמידה [[הנציבות האירופית]] בסימן שאלה את שיטת ההעברות כולה, כלומר גם את התשלומים עבור העברות של שחקנים הקשורים בחוזה. העברות כמו אלו של [[זינדין זידאן]] ו[[לואיש פיגו]], בסכומים של עשרות מיליוני [[אירו]], נחשבו בעיני הנציבות להגבלות לא ראויות על סחר - שכן רק מועדונים מעטים בארצות מעטות יכלו לשלם סכומים אלה. הסכומים עצמם לא נראו כפיצוי על [[הפרת חוזה]], אף שהוצגו כך. עם זאת הכירה הנציבות בכך שספורטאים מקצוענים הם "מקרה מיוחד", ולכן לא דרשו לקבוע חופש מעבר מוחלט, בהתראה של (בדרך כלל) [[חודש]], כפי שנהוג בחוזי העסקה רגילים.
 
השיטה החדשה יצרה מצב שבו סכומי העברות גבוהים עדיין משולמים, אולם העברות שחקנים מתבצעות, ברוב גדול של המקרים, בהסכמת הצדדים כולם. כמו כן הבטיחה השיטה פיצוי מסוים למועדונים קטנים, עבור שחקנים צעירים ש"נחטפים" על ידי מועדוני העלית.
 
== השפעת החוק ==
הכדורגל האירופי שאחרי בוסמן שונה ללא הכר מזה שלפני. יותר מכל בולט שיתופם של שחקנים בני לאומים שונים בקבוצות אירופיות רבות. בהקשר זה ראויים לציון שני סימני דרך: ב[[יום הקופסאות]] [[1999]] עלתה [[מועדון הכדורגל צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] למשחק ליגה נגד [[מועדון הכדורגל סאות'המפטון (כדורגל)|סאות'המפטון]], עם אחד עשר שחקנים שאף לא אחד מהם היה [[אנגלי]]. כשש וחצי שנים לאחר מכן, במעמד גמר [[ליגת האלופות]], שיחקה [[ארסנל]] חלק מהמשחק עם הרכב של אחד עשר שחקנים בני אחת עשרה אומות שונות. יש הרואים בכגון אלה ביטויים של אובדן זהות ואף פגיעה בכבוד לאומי. אולם אוהדי הכדורגל בהמוניהם לא הפסיקו לבא למשחקים ולקנות חולצות, למרות שמועדוניהם שכרו יותר ויותר שחקנים זרים.
 
מי שללא ספק הרוויחו מהרפורמה הם השחקנים עצמם, כמו גם סוכניהם. שחקנים שסיימו חוזים ביקשו וקיבלו מהמועדונים אליהם עברו משכורות גבוהות, כך שחלק ממה שבעבר היה משולם למועדון, שולם כעת לשחקן. דוגמה מובהקת ומוקדמת לכך הייתה העברתו החופשית ב-[[1999]] של [[סטיב מקמנמן]] מ[[מועדוןליברפול הכדורגל ליברפול(כדורגל)|ליברפול]] ל[[ריאל מדריד]], העברה שבה חומש שכרו של שחקן הכנף האנגלי.
 
לאחר זמן מה הפנימו המועדונים את המצב החדש. על מנת להבטיח את השארותם של שחקנים, החתימו אותם על חוזים ארוכי טווח, בשכר הולך וגדל. באופן זה לקחו עליהם מועדונים רבים התחייבויות כספיות שמעבר ליכולתם. לעתים היו אלה שחקני דרג שני ומטה, שקיבלו חוזים רווחיים ארוכי טווח, כדי להבטיח את השארותם. התוצאה הייתה, עבור מועדונים מסוימים, הרת אסון מבחינה כלכלית וספורטיבית. כזה היה המקרה של [[לידס יונייטד]], שנאלצה לבסוף למכור את טובי שחקניה, על מנת לחסוך בעלויות.
{{קישורי פורטל|כדורגל}}
 
== קישורים חיצוניים ==
* ג'יימס לאורי, סאם ניטראור וג'ון ויליאמס, [http://www.le.ac.uk/so/css/resources/factsheets/fs16.html חוק בוסמן, העברות ושחקנים זרים], [[אוניברסיטת לסטר]], המרכז ל[[סוציולוגיה]] של ספורט
* טום פורדייס, [http://news.bbc.co.uk/sport2/hi/football/4528732.stm עשר שנים לבוסמן], [[BBC]]