מבצע דמשק

מבצע שתוכנן ב-10 בנובמבר 1948 על ידי ראשי המטות הצבאיים של כוחות הפלישה הערביים לארץ ישראל במטרה לחלץ את החטיבה המצרית שכותרה על ידי צה"ל בכיס פאלוג'ה.

לפי התוכנית היה על כוחות ירדניים ועיראקיים לתקוף את קווי צה"ל באיזור בית גוברין, וכאשר אלה יהיו מרותקים ללחימה, תשמיד החטיבה המצרית המכותרת את התותחים הכבדים ואת העמדות המבוצרות של צה"ל באזור פאלוג'ה. לאחר מכן תסתנן החטיבה בדרך הידועה לרב-סרן הבריטי לוקיט, ששירת הלגיון הירדני, ושעליו הוטל לחמוק בעוד מועד אל כיס פאלוג'ה כדי לשמש מורה דרך לנצורים.

המבצע נכנס לשלי הכנה מעשיים, אולם אז העלה מפקד כיס פאלוג'ה התנגדות לרעיון בנימוקים שונים. הוא טען כי נסיגת ארבעת אלפים חיילים מכיס פאלוג'ה דרך קווי היהודים יש בה סכנת השמדה; כי פיצוץ התותחים יעורר את תשומת ליבם של היהודים; וכי מסע נסיגה ארוך של כארבעים וחמישה קילומטרים הוא מאמץ קשה מדי לחייליו העייפים והם לא יעמדו בו.

לאור התנגדותו של המפקד המצרי, גורש לוקיט מכיס פאלוג'ה. יחד איתו יצא גם קצין מצרי, שהיה עם לוקיט בדעה אחת וחלק על מפקדו. אור ל-24 בנובמבר הצליח הקצין המצרי להחדיר לכיס פאלוג'ה שיירה גדולה שהכילה רבבות כדורים ופגזים, מצרכי מזון ותרוות. כך הוכיח כי ניתן להסתנן דרך קווי צה"ל. אולם באותו היום עצמו גילו כוחות צה"ל את עקבות השיירה (שכללה, בין היתר, עשרות גמלים) ואת מסלולה. בצה"ל הניחו כי אנשי השיירה יחזרו על מעשה ההסתננות בלילה הבא והכינו מארב. ואכן, שיירה נוספת שעברה במקום נפגעה קשה מתקיפת המארב, והיא נאלצה לסגת. כך טורפדה תוכנית המבצע עוד לפני שיצאה לפועל.