הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
TXiKiBoT (שיחה | תרומות)
שורה 44:
הדרום, אף שהיה יציב יחסית מבחינה כלכלית, נאלץ בכל זאת לשאת בנטל החובות של הצפון, אך מצד שני נהנה מפירותיו הכלכליים של הסחר עם [[האימפריה ההולנדית|המושבות ההולנדיות שמעבר לים]]. אבל גם בדרום נבעו פערים גדולים בין עשירים ועניים. רוב הרווחים מהמסחר והתעשייה הושקעו בפרויקטים חדשים או נעלמו בכיסיהם של המנהלים. שביעית מהאוכלוסייה חיה בעוני רב.
 
המלך עשה כמיטב יכולתו כדי להביא לאחדות ולרווחה. למשל, הוא הנהיג את [[השיטה המטרית]]. צעד זה לא היה כה מובן מאליו, כיוון שהשיטה המטרית הייתה תוצר של שנות המהפכה הצרפתית הסוערות, והיא בוטלה למען השבת השלום בימי [[נפוליון]]. המלך קבע גם [[מכס מגן|מכסי מגן]] על יבוא ויצוא כדי להפיח רוח חיים במסחר הגוסס באמסטרדם, והחל במדיניות של חפירת [[תעלה|תעלות]] חדשות והרחבתן והעמקתן של תעלות ישנות, כדי לאפשר שינוע מטענים יעיל בכל ארצות השפלה - תעלות אלה עדיין בשימוש מסחרי גם כיום. צעדים נוספים שתרמו לחיזוק המדינה מבחינה כלכלית היו סלילת דרכים חדישות, שפתחו גישה קלה למחוזות שעד אז היו מבודדים; פיתוח והרחבת תעשיית ה[[פלדה]] בוולוניה; פתיחתו מחדש של [[נמל אנטוורפן]]; ועידוד תעשיית הטקסטיל בדרום. כל אלה הביאו לגידול רב ביצוא הבדים, כלי הנשק, ה[[ברזל]] וה[[פשתן]], וביבוא [[צמר]] ו[[כותנה]]. צי-הסוחר של אנטוורפן גדל וכלל כעת 117 ספינות. חלק גדול מהשקעה זו מימן המלך באמצעות ה"סינדיקט לסילוק חובות" שהקים, קרן שאותה דאג לשמור, למורת רוחם של בכירי השלטון, מחוץ לשליטת הפרלמנט. גם החינוך התרחב באופן משמעותי, מה שהורגש במיוחד בדרום, שבו האנאלפביתיות הייתה נפוצה יותר.
 
ב-[[1825]] ייסד המלך - באמצעות הון מן הצפון, הדרום ומכיסו הפרטי - את '''חברת הסחר הנדרלנדית''' (Nederlandsche Handel-Maatschappij), לקידום הסחר עם המושבות. מיד לאחר מכן פרצה מרידה גדולה ב[[יאווה]], שדוכאה ביד ברזל. לאחר מכן, כדי לכסות על ההפסדים, הנהיגה הולנד ב"הודו ההולנדית המזרחית" (כיום אינדונזיה) ובעיקר ביאווה את שיטת ה-Cultuurstelsel ("שיטת עיבוד"), שלפיה 20% מהשטחים המעובדים מוקדשים ליצוא ולעשיית רווחים עבור הממלכה.