אג'נדה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה, הסרת "חשיבות"
שורה 5:
בחירת אג'נדה היא השלב הראשון מבין ארבעה בתהליכי [[מדיניות ציבורית]]. לאחר שנבחרת אג'נדה מעוצבת המדיניות הרצויה, השלב השלישי הוא יישום המדיניות והרביעי הוא הערכתה.
 
חוקרי מדיניות ציבורית מצביעים על מספר מודלים אפשריים לקביעת אג'נדה. לפי מודל הייזום החיצוני, [[קבצותקבוצת אינטרס|קבוצות אינטרס]] מחוץ ל[[ממשל]] מקדמות נושא מסוים, וקיומו בשיח הציבורי הופך אותו גם לאג'נדה של הממשל. מודל זה אופייני במשטרים [[ליברליזם|ליברליים]]. לפי מודל המוביליזציה, הממשל עצמו הוא שמקדם אג'נדה, ומגייס תמיכה מהציבור למעשיו. מודל זה אופייני במשטרים [[טוטליטריזם|טוטליטריים]] וחד-מפלגתיים. לפי מודל שלישי, מודל הייזום הפנימי, קידום אג'נדה שאינה נחשפת לציבור נעשית בידי גורמים המקורבים לממשל או בממשל עצמו. במרבית המקרים, קידום אגנ'דה נעשה כשילוב של שלושת המודלים.
 
[[ג'ון קינגדון]] חקר מדוע נושאים מסוימים הופכים לאג'נדה ואחרים לא, ופיתוח תאוריה שכינה "תאוריית שלושת הזרמים". לפי תאוריה זו, יש שלושה זרמים - זרם הבעיות, זרם חלופות המדיניות וזרם ה[[פוליטיקה]]. לפי תיאוריה זו, בכל רגע נתון יש בעיות שממתינות לפיתרון, יש הצעות פיתרון שלא תמיד מתאימות לבעיות הקיימות, ויש חילופי שלטון. כשכל הזרמים משתלבים זה בזה - משטר פוליטי מסוים שיש לו פיתרון מסוים לבעיה מסוימת - תקודם האג'נדה. קינגדון מצביע גם על בעיה אפשרית שיוצרת תיאוריה זו - לעתים קבוצות אינטרס מנסות לקדם בעיה מסוימת או פיתרון מסוים, ובהינתן המצב הפוליטי הספציפי, ייתכנו מקרים שבהם שילוב הזרמים יוביל לכך שהפיתרון שנמצא לבעיה אינו בהכרח הפיתרון הטוב ביותר, או שהבעיה שפיתרונה הפך לאג'נדה אינה הבעיה שפיתרונה הוא החשוב או הדחוף ביותר.