פרניו טוג'מן – הבדלי גרסאות

נוספו 41 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
קישורים פנימיים
מ (←‏הכחשת שואה: עיצוב)
מ (קישורים פנימיים)
{{ציטוט|תוכן="כל זה מראה את הצורך לחקור בדרך אובייקטיבית את כל "מחנות האיסוף והעבודה", ועל-הכל יאסנובאץ... האמת ההיסטורית היא שהמחנה אורגן כ"מחנה עבודה", עם יחידות שדה ומפעל לרוב. ולמחנה הובאו קבוצות רבות של יחידים ואף מאה, סך-הכל עשרות-אלפי אנשים עכורי-מזל, שהובאו למחנה, אך רבים גם שוחררו ממנו, או שולחו למחנות עבודה בגרמניה. האסירים במחנה עבדו קשה...ואף עונו ולעתים נרצחו עבור הפרת-משמעת קלה שבקלות...בזו הדרך, כ-3-4 אלפים מתו ביאסנובאץ מידי האוסטאשה... בהעריכנו את המצב במחנה ותכליתו עלינו לזכור את ההנהלה הפנימית שבבסיסה עמדו אסירים שתיפעלו את המחנה...האסירים עבדו במספר מאחזי-חוות גדולים בין יאסנובאץ ו-[[סטארה-גרדישקה]], שבעליהן היו סרבים...כל המשרות הללו [ראשי-הקבוצות, קאפוס]...האסירים החופשיים אינם חיים במחנה אלא בעיירה יאסנובאץ בבתים פרטיים, והביאו את משפחותיהם עימם. לפיכך, יכלו לחיות בחופשיות עם משפחותיהם ביאסנובאץ, למעצבה, כל זאת מתייחס אך ליהודים ואין בלתם...במחנה היו 5-8 פעמים יהודים יותר מסרבים...הסרבים, בנוסף לסבלותיהם מן האוטאשה, סבלו מן היהודים: "יהודי נותר יהודי, גם ביאסנובאץ. במחנה הם שימרו את פגמיהם, שערו בהם עד היסוד: האנוכיות, התככים, היעדר-האמון, הקמצנות, והן סודיות ומיאון, הם תכונות המפתח שלהם...כמה מהפקידים במחנה היו יהודים, וכן היו חמושים ואף נטלו חלק ברציחות. יתרה מזאת, בידם החזיקו לא אחת "מטלות סלקציה", לאמור: סלקצית האסירים המיועדים לחיסול וגם להוצאה-להורג עצמה."|מקור=טוג'ימאן, עמ' 316-319}}
.עם זאת, הוא טוען כי במקום התנהל רצח של האוסטאשים עצמם לאחר המלחמה, בידי הפרטיזנים.‏‏ עם תאוריה זו, לה אין כל סימוכין, הרחיק לכת עד כדי שכנשיא רצה להכריז על האתר כעל "אתר זיכרון כללי לקורבנות קרואטיה במלחמת-העולם השנייה". כלומר, להנציח את הקורבנות ואת הרוצחים גם יחד <ref>‏[http://www.jasenovac.org/whatwasjasenovac.php "מה היה יאסנובאץ?"], באתר המכון לחקר יאסנובאץ.</ref>
יתרה מכל זה: טוג'ימאן האשים את ישראל ברצח-עם של פלסטינים, וסירב לקשרים רשמיים ישירים עימה. מצד שני, מעולם לא נקט עמדה נגד תופעות של אהדת-האוסטאשה בארצו, ואף שאף להשיב לאוסטאשה משהו מכבודם, כמי שהחלו בבניין העצמאות הקרואטית. הוא מינה ב-1992 את איבו רוויניצה, המושל האוסטאשי בדימוס אשר לדוברובניק, להיות שגרירו בארגנטינה, אלא שזו סירבה להכיר בו כשגריר.‏‏ הוא גם התייחס בסבר פנים טוב ל-[[דינקו שאקיץ']], שאותו הוא ביקר עוד בגלותו בארגנטינה, והביע את מורת-רוחו מן המשפט.<ref>‏ביקורות חריפות על טוג'ימאן בניו-יורק טיימס, בכתבות מה-2 במאי 1998, ומה-23 ביולי 2008. </ref>.הוא אף ניסה לעגן בחוק את מעמדם של הקרואטים כלאום של המדינה וליצור הפליה של-ממש של בני-מיעוטים. טוג'ימאן עורר תגובות חזקות אצל גופים ואישים: מדינת ישראל לא קיימה יחסים רשמיים של-ממש עם ממשלתו, אלי וייזל הכחיש מכל וכל שאי-פעם נפגש עימו, אפרים זורוף, ועיתונאים מערביים, ישראליים ואף קרואטיים יצאו בהתרסות ופולמוסים חריפים נגדו.אפילו במות טוג'ימאן נאמר עליו מצד אנשיו כי "הוא אכן היה [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצת]]...אך הוא היה המפלצת שלנו".‏‏<ref>‏עוד פולמוס עיתונאי על טוג'ימאן: http://www.wsws.org/articles/1999/dec1999/tudj-d16.shtml ‏</ref>
 
== הערות שוליים ==
100,933

עריכות