צביעות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־15:56, 15 בדצמבר 2009
צביעות (באנגלית: Hypocrisy) פירושה התיימרות לאחוז באמונות, דעות, מעלות, תכונות או מוסר, כאשר למעשה אין הדבר תואם את המציאות. לפיכך, צביעות היא סוג של שקר.
לעתים תבוא הצביעות מתוך רצון להסתתר או להתכחש למניעים או רגשות מסוימים. צביעות יכולה לבוא לידי ביטוי בהתחסדות, דו-פרצופיות, כפילות, חנופה ולשון חלקה.
מקור המילה "צביעות" הוא בספרות העברית החדשה ובשפה המדוברת. המילה אינה קיימת בלשון המקרא וחז"ל.
על הצביעות ביהדות
היהדות ותורת ישראל רואות בצביעות מידה שלילית ומגונה, וראיות לכך ניתן למצוא בכל מרחבי התורה, התלמוד וההלכה. להלן מספר דוגמאות:
- אחד בפה ואחד בלב – על אחי יוסף נאמר "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם"[1], ורש"י במקום מפרש: "מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב".
- הגמרא במסכת ברכות[2] אוסרת על אדם צבוע לחבוש את ספסלי בית המדרש: "כל תלמיד שאין תוכו כברו[3] לא ייכנס לבית המדרש". (התייחסות דומה נמצאת במסכת יומא[4]).
- בספר משלי[5] כתוב: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא". במצודות מבואר – "האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה כי בעבורם ייטיב דרכו אבל מן השונא אפי' הנשיקות מרובות המה והנם למשא הואיל ואין בהם תועלת".
- בסידור התפילה, על פי תהילים ומסכת אבות: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, מודה על האמת ודובר אמת בלבבו".