יהודי החצר – הבדלי גרסאות

'''יהודי החצר''' (ב[[גרמנית]]: '''Hofjuden''') הם [[יהודים]] ששימשו כסוכנים של חצרות שליטי מדינות גרמניה השונות. יהודים אלו תפקדו כאפסנאים במלחמות שבמאות ה-[[המאה ה-17|17]] וה-[[המאה ה-18|18]] וסיפקו צורכי [[מזון]] ומלאי [[צבא|צבאי]], לבוש ואריגים, [[טבק]] ו[[יי"ש]] לצבאותיהם ולחצרותיהם של שליטי [[אוסטריה]], של [[פרוסיה]], של [[וירטמברג (מדינה היסטורית)|וירטמברג]] ושל מדינות גרמניותגרמניה אחרותהשונות. אחדים מהם הגיעו לעשירות מופלגת ונעשו מלוויהם, יועציהם ועושי-דברם בענייני-כספים של נסיכים ומלכים, שקירבום לחצרותיהם והעסיקו אותם לפעמים גם בתפקידים מינהליים ודיפלומטיים (לא-רשמיים וסודיים).

בין יהודי-החצר, היו בודדים שהתרחקו ממורשתם היהודית ומעמם היהודי, וניסו להידמות בכל לחברת החצרנים ה[[נצרות|נוצרים]]. אך רובם נותרו [[יהודים]] נאמנים, שברק עושרם וגדולתם שימש להם רק חיפוי כלפי חוץ להוויתם ולפעילותם הפנימית במסגרת החיים היהודיים המסָרתיים. בין יהודי-החצר היו רבים שהיו [[פרנס]]ים בקהילותיהם, והשתמשו בקרבתם למלכוּת כדי להיות שתדלנים ליהודי המדינות. יש מהם שהצליחו אפילו להעביר גזירות, כגון למנוע הדפסת כתבי-פלסתר ודברי-ניאוץ נגד היהודים, לבטל פעולות של גירוש יהודים וכדומה; הם גם הקימו בכספם בתי-כנסת, הדפיסו ספרי-[[תלמוד]], ייסדו [[דפוס|בתי-דפוס]], בתי-מדרש ו[[ישיבה|ישיבות]]; בעקבות פעולותיהם, שוקמו/חודשו כמה קהילות שנתבטלו בימי ה[[רפורמציה]], כגון ב[[דרזדן]], ב[[לייפציג]], ב[[קאסל]], ב[[בראונשוייג]] וב[[האלה|האלֶה]].

מעמדם של יהודי-החצר היה רב-סכנות לעצמם ולכל העדה היהודית, מאחר שהיו תלויים בשרירות-ליבם של השליטים האבסולוטיסטייםהאבסולוטיים ובחילופי רצונם/כעסם, ונפילתם של היהודים המקורבים למלכוּת גררה אחריה לעתים פורענויות לשאר אחיהם. הגילויים השונים והמנוגדים שבתופעה ההיסטורית של "יהודי-החצר" ב[[גרמניה]] של המאות [[המאה ה-17|ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] והשניות — ולפעמים אף הטרגיות — שבמעמדם באו לידי ביטוי בדמויותיהם ובגורלם של אישים כגון [[שמואל אופנהיימר]], [[שמשון ורטהיימר]], [[יוסף זיס אופנהיימר]].