המצור על אשקלון (1153) – הבדלי גרסאות

ביום [[25 בינואר]] 1153 עלה צבא ממלכת ירושלים על אשקלון ושם עליה מצור, לצורך כיבוש העיר נאספו כל הכוחות הצבאיים של ממלכת ירושלים כולל המסדרים הצבאיים וכן אצילים בעלי קרקעות וראשי כנסיות למרות זאת היה מספר הלוחמים ב[[חיל מצב|חיל המצב]] המצרי לפחות כמספר התוקפים אם לא למעלה מזה, וברשותם מאגרי מזון גדולים. לאורך החודשים שנמשכו התנהלו התקפות והתנגשויות ללא הפסקה אך מבלי שהצלבנים מצליחים לפרוץ אל תוך העיר.

 

 

כחמישה חודשים אל תוך המצור, הופיע צי מצרי בן 70 אוניות במעגן אשקלון והדף ללא קרב את הצי הצלבני הקטן. מחווה זו הייתה היחידה שמצרים הציעה כעזרה לאשקלון. לאורך כל המצור השתוללה מלחמת אזרחים במצרים שמנעה מעזרה אפקטיבית מלהגיע לאשקלון. לאחר סדרה של תככים ורציחות בחצר האמיר הפטאמי. בחודש אפריל נרצח האמיר בעצמו ובמקומו עלה לכס האמירות בנו הקטין אל-פאיז. אנשי החצר פנו בבקשת עזרה למפקד הצבאי של מצרים התיכונה שעלה עם צבאו על [[קהיר]]. הקושרים ברחו לכוון סוריה אולם בדרך נתפסו על ידי סיור צלבני ונמכרו על ידי הטמפלרים לשלטון בקהיר. שם כילו נשות החצר את חמתן בקושרים והם נתלו בשער העיר. <ref>‏ [[יהושע פראוור]], תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, [[מוסד ביאליק]] ודביר, ירושלים 1971. , כרך א. עמוד 312 ‏</ref>