המצור על אשקלון (1153) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 77:
הצבא הצלבני לאחר מצור אינטנסיבי אלים וממושך של כחצי שנה החל לגלות סימני עייפות ודכדוך וכבר נשמעו קולות לנסיגה. אך בלחץ אנשי הדת ששהו בשדה הקרב הוחלט להמשיך במצור וב-[[19 באוגוסט]] נפרצו שוב חומות העיר ולחימה עזה השתוללה בסמוך לפרצה. בשלב זה איבדו אנשי העיר תקווה וב-[[22 באוגוסט]] ביקשו המגינים להיכנע תמורת ההבטחה כי יינתן להם לצאת למצרים.
 
בספרו תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל מציין פרופסור [[יהושע פראוור]] <ref>‏ שם, עמוד 314‏</ref> כי בעיר הייתה קהילה יהודית גדולה, עם בית דין משלה, שכללה פליטים מערים אחרות ב[[ארץ ישראל]] שברחו מאימת השלטון הצלבני לה בית דין משלה. קהילה זו נצטרפה לפליטים המוסלמים שיצאו מאשקלון בלווי [[פרש (מקצוע)|פרש]]ים צלבנים עד ל[[אל עריש]].
 
אשקלון הפכה לעיר צלבנית וארץ ישראל כולה הייתה בשליטת הצלבנים - ללא מובלעות מוסלמיות. ה[[מסגד]] של אשקלון הפך לכנסיית [[פאולוס הקדוש]] ומסגד "אל-חדרא" (הירוק) הפך ל"כנסית מרים הירוקה" .