הבדלים בין גרסאות בדף "גת (משטח דריכה)"

מ
בוט החלפות: הייתה ;
מ (←‏אטימולוגיה: במה חטאנו?)
מ (בוט החלפות: הייתה ;)
 
==הגת בארץ ישראל==
תעשיית הגתות ב[[ארץ ישראל]] היתההייתה מפותחת מאד, החל מימי קדם ועד [[המאה השביעית]]. ב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]] תעשיית היין פרחה, בשל השימוש הרב שעושים ה[[נצרות|נוצרים]] ביין ב[[פולחן]]. מתקופה זו שרדו אלפי גתות בכל מרחב ארץ ישראל, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים, המרוצפים ב[[פסיפס]]ים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, ב[[חורבת חכלילי]] בכניסה ל[[בת עין]] שב[[גוש עציון]]; ב[[כנסיית יוחנן בהרים]] שב[[עין כרם]] ב[[ירושלים]]; ב[[חורבת דיר סמען]] שב[[השומרון|שומרון]] ועוד.
 
בעקבות [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]], נהרסו במכוון אלפי גתות פעילות על ידי ה[[מוסלמים]], שדתם אוסרת עליהם שתיית יין, ותעשיית היין שקעה. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אך ה[[טכנולוגיה]] מאפשרת היום לבצע את רוב פעולת הריסוק והאיגום בעזרת [[מכונה|מכונות]]. למרות זאת, עוד ניתן למצוא גתות מסורתיות פעילות בכפרים ערביים-נוצריים ב[[ארץ יהודה]] וב[[הגליל|גליל]], וכן באתרי תיירות, כמו מרכז המבקרים ב[[כפר עציון]] או בכפר התלמודי שב[[קצרין]] העתיקה.
ה[[גפן]] היא אחת מ[[שבעת המינים]] בהם השתבחה ארץ ישראל. חשיבותה הרבה, הן למאכל והן לטקסים יהודיים כמו [[קידוש]] ו[[הבדלה]], הביאו לגידולה הנרחב, ולאזכורים רבים שלה ושל מלאכת הפקת מוצריה ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. ממקורות אלה ניתן ללמוד על מלאכת הפקת היין והתירוש בגת הארצישראלית באותה עת.
 
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעתים היתההייתה הגת קטנה, והובילה לבור אחד, ולעתים היה זה מתקן ציבורי, ששימש יותר מחקלאי אחד. כך למשל ב[[תוספתא]] מסכת תרומות (פרק ג' משנה ז'): "גת אחת לשתי בורות, או שתי גתות לבור אחת; שתי גתות לשתי בורות..."‏‏. כן מסופר כי הגת צופתה בחומר אטום לחלחול, כדי למנוע אובדן של תירוש. אחד החומרים ששימשו לכך היה [[זפת]], כמתואר ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד בבלי]]: "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים".‏‏<ref>‏[[מסכת עבודה זרה]], ע"ד, ב'‏</ref> כדי למצות את המרב מהענבים, היו גתות בהן גלגלו החקלאים לאחר הדריכה [[רחיים|אבני רחיים]] עגולות וכבדות, שנקראו 'עגולים'‏‏<ref>‏משנה [[מסכת טהרות]], פרק י', משנה ח</ref>, אך זאת רק לאחר פינוי התירוש שכבר נסחט מבורות האיגום, שכן ה'עגולים' ריסקו את הגרעינים והפיקו בשל כך תירוש פחות איכותי.<br />
התירוש זרם לבור האיגום דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין" ‏‏<ref>[[תלמוד ירושלמי]], מסכת תרומות פרק ח', הלכה ג'</ref>, "סודרין" או "כפיפה מצרית" ‏‏<ref>‏משנה [[מסכת שבת]] פרק כ', משנה ב ‏</ref>, שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). לאחר האיגום נאסף התירוש לתוך חביות שהוצבו בסמוך לגת, בכלי שנקרא 'מחץ' או 'משפך'‏‏.<ref>‏תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ח' הלכה א ‏</ref> החביות היו מסוגים וגדלים שונים, כמתואר במשנה [[מסכת כלים]] (פרק ב', הלכה ב'): "מקדרות הדקות ועד חביות לודיות (מהעיר לוד) - ברביעית (מידת [[נפח]] של נוזלים); מלודיות ועד לחמיות (מבית לחם) - בחצי [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#לוג, רובע|לוג]]" ‏‏<ref>משנה, מסכת כלים, ב',ב'</ref>. החביות היו נחתמות ב[[חרס]], חוץ מ"הקנקנים בשרון" שהיו "פיטסות נאות ומגופרות (מצופות בגופר)", ומחירן היה גבוה יותר.‏‏<ref>‏תלמוד בבלי, [[מסכת בבא בתרא]], צ"ז, ב‏</ref> "התחנה האחרונה" של התירוש והיין שהובאו מהגת היתההייתה מכל גדול שנקרא 'חצב', 'נאד', 'לגין' או 'צרצור', כמפורט בתלמוד הבבלי ‏‏<ref>‏[[מסכת עבודה זרה]], ע"ג, א‏</ref>. ה'חצב' היה הכלי הגדול ביותר: "חצבים גדולים, שיעורן בשני לוגין"‏‏<ref>‏משנה, מסכת כלים, פרק ב',הלכה ב'‏</ref> ואילו 'צרצור' הוא הקטן מכולם, כמתואר בתלמוד: "והוא פך קט".
 
==ראו גם==
271,876

עריכות