הסכם לונדון (1840) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ בוט החלפות: הייתה ; עות'מאני; אסלאם; |
||
שורה 1:
'''הסכם לונדון משנת 1840''' (ב[[אנגלית]]: '''Convention for the Pacification of the Levant''') הוא הסכם בינלאומי אשר שמו הרשמי "הסכם להשכנת שלום ב[[לבנט]]" ואשר נחתם ב-[[15 ביולי]] [[1840]] בין המעצמות האירופיות [[בריטניה]], [[האימפריה האוסטרית|אוסטריה]], [[פרוסיה]], ו[[רוסיה]] מצד אחד, ו[[האימפריה העות'מאנית]] מן הצד השני.
הסכם זה מתמצת הסכמים קודמים הנוגעים לאימפריה העות'מאנית ומלחמתה ב[[מצרים]] בראשות [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] ואשר היו יוזמת המעצמות האירופיות מחשש שמא התמוטטות האימפריה העות'מאנית תגרום לחוסר יציבות באירופה. החתומות על ההסכם הבטיחו למוחמד עלי וליורשיו שלטון קבוע במצרים וב[[סנג'ק עכו]] (מחוז עכו), בתנאי שאזורים אלה יוותרו חלק מן האימפריה העות'
המעצמות האירופיות התחייבו לעשות כל מאמץ אפשרי ליישם את תנאי ההסכם בדרכי שכנוע, אולם מוחמד עלי, בתמיכתה של [[צרפת]], סירב לקבל את תנאי ההסכם. עמדתו של מוחמד עלי הובילה לקונפליקט צבאי בשנת 1840 במזרח התיכון שבמהלכו התקיפו כוחות בריטים ואוסטרים את העיר [[עכו]] והביסו את כוחותיו של מוחמד עלי. תבוסה זו
לבסוף, בהיותו בעמדת מגננה, הסכים מוחמד עלי לקבל את תנאי הסכם לונדון וה[[פירמן|פירמנים]] שהסולטן קבע לאחריו. הסכמתו קבעה את שלטונו על מצרים וסודן. הוא נסוג מסוריה ומכרתים ושלח אל הסולטן את הצי העות'מאני. הסכם לונדון והפירמנים שנוספו לו היוו את הבסיס החוקי למעמדה של מצרים כפרובינציה בעלת זכויות יתר במסגרת האימפריה העות'מאנית. במאה ה-20 הזכירו חברי תנועת הלאומיות המצרית את הסכם לונדון בתמיכה לטענתם כי לבריטניה אין זכות להחזיק במצרים.
| |||