עלילת טיסה-אסלאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה ;
מ תקלדה
שורה 4:
היעלמותה של הנערה ה[[נוצרים|נוצרייה]] בת הכפר, אסתר שולימושי (Solymosi Eszter), גררה אחריה האשמות שהוטחו ביהודים, שלובו בהסתת צירי [[פרלמנט]] [[אנטישמיות|אנטישמיים]]. חמישה-עשר יהודים הועמדו לדין, בהם היה [[שו"ב|שוחט]] [[הקהילה היהודית|הקהילה]] שלמה שוורץ. ה[[שופט]]-החוקר והכנסייה לא בחלו באמצעים. שני בניו של [[גבאי|שמש]] הקהילה, יוסף שארף, נחטפו והוחזקו בידי הכנסייה.{{מקור}} הגדול בהם (שהיה כשיר להעיד) עבר [[שטיפת מוח]] עד שהסכים [[עדות|להעיד]] שראה, כביכול מבעד לחור המנעול של [[בית כנסת|בית הכנסת]], כיצד השוחט שוורץ חתך את [[גרון|גרונה]] של הנערה במרתף בית הכנסת{{מקור}}. הנער תיאר כיצד טפטף דמה של הנערה מגרונה לתוך כלי קיבול שהחזיק השוחט בידו, בעוד אביו ושאר הנאשמים מחזיקים בנערה לבל תזוז. ניכר היה בו שהוא מדקלם את אשר שמו ה[[כומר|כמרים]] בפיו, וכאשר הטיח בו השוחט כי הוא משקר, כיוון שכאשר שוחטים אדם מגרונו הדם פורץ בעוצמה רבה ולא טיפין טיפין כפי שתיאר, ובכלל, אי אפשר לשחוט ביד אחת ולהחזיק כלי קיבול ביד השנייה, חזר הנער שוב על דבריו מבלי להתייחס לקושיות אלה. ה[[סנגור]], ה[[סופר]] ה[[הונגרים|הונגרי]] [[קרל אטווש]], הביא את השופטים לבית הכנסת כדי שייווכחו במו עיניהם שלא ניתן לראות דבר מהמקום שציין הנער, ולמעשה לא היה כלל חור מנעול באותה דלת.{{מקור}} המשפט גרם למהומות אנטישמיות ואף ל[[פוגרום|פוגרומים]] ב[[פרשבורג]] (כיום ברטיסלבה) ובערים אחרות, והממשלה נאלצה להכריז על [[משטר צבאי]] ולשלוח פלוגות [[צבא]] לאזורים שבהם התגוררה אוכלוסייה יהודית.{{מקור}} ראש הממשלה, [[קלמן טיסה]], הכריז שכל עוד הוא מכהן בתפקידו לא ירשה פגיעה ביהודים חפים מפשע.
 
באחד הימים נמשתה [[גופה|גופת]] נערה מהמ[[נהר]] ה[[טיסה (נהר)|טיסה]] והתברר שלא היו עליה כל סימני אלימות. אמה של הנערה, בלחץ הכנסייה, סירבה לזהות את הגופה כבתה הנעדרת, וה[[דייג]]ים שמשו את הגופה עונו בידי השופט החוקר, עד שהעידו שהיהודים מסרו להם גופה הלבושה בבגדי הנעדרת, שאותה גנבו מאחד מ[[בית חולים|בתי החולים]] בעיר, כדי שישליכוה בנהר וימשוה לאחר כמה ימים.{{מקור}} אלא שלא היה בידי התביעה כל דיווח על גופה חסרה משום בית חולים. הגופה נשלחה ל[[בודפשט]] ושם קבעו [[פתולוג]]ים ממשלתיים שמדובר בגופת הנעדרת שהייתה ב[[היריון]] וכנראה [[התאבדות|התאבדה]] ב[[טביעה (בעל חיים)|טביעה]], לאחר ש[[זוגיות|חברהּ]] ברח במקום [[נישואים|לשאתהּ לאישה]] כפי שהבטיח.{{מקור}} הסניגוריה הנלהבת של אטווש הביאה לזיכוי כל הנאשמים, ו[[ערעור]] התביעה לבית המשפט בבודפשט נדחה.
 
אטווש חיבר [[ספר]] בן שלושה כרכים על הפרשה – "A Nagy Per" ("המשפט הגדול"). אטווש שהיה ראש המפלגה הליברלית וחבר [[הפרלמנט ההונגרי]] שילם מחיר אישי כבד על הסכמתו להגן על יהודים בהתנדבות;{{מקור}} הוא סולק ממפלגתו, איבד את מקומו בפרלמנט וסבל רדיפות נוספות מצד ה[[עיתונות]] ומצד חבריו למקצוע. כיום הוא נחשב בהונגריה לגיבור לאומי ולאישיות נערצת{{מקור}}. הנער מוריץ שארף, שהעיד נגד השוחט, היגר ל[[הולנד]], שם חזר ליהדות ופרסם את זכרונותיו מהפרשה. על פרשה זו כתב הסופר [[ארנולד צווייג]] את ה[[רומן]] "השליחות של סמאל", שעובד ל[[מחזה]] בשם "עלילת דם בהונגריה".