הכרעת רוב בדיינים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
אסי אלקיים (שיחה | תרומות) |
||
שורה 12:
==בפסיקת הלכה==
מלבד דיונים משפטיים הבאים לפני [[בית דין]], כלל ההכרעה ברוב מיושם לעתים בפסיקת [[הלכה]] באופן כללי. כן מביא בעל [[ספר החינוך]] בהגדרת המצווה {{ציטוטון|לנטות אחרי רבים - והוא כשיפול מחלוקת בין החכמים '''בדין מדיני התורה כולה''', וכמו כן בדין פרטי כלומר בדין שיהא בין ראובן לשמעון...}}, כלומר העקרון קיים הן בפסיקת הלכה כללית והן למקרים פרטיים המובאים בפני בית דין.
דוגמאות לכך מובאות בספרות חז"ל במקומות שונים. למשל, במחלוקת המפורסמת בעניין [[תנורו של עכנאי]] בין רבי אליעזר לחכמים, נפסקה הלכה כדעת חכמים המרובים על [[רבי אליעזר]] משום הכלל "אחרי רבים להטות"{{הערה|כן מובא ב[[מסכת בבא מציעא]] בשם [[רבי ירמיה]]; אין לטעות בנימוקו של [[רבי יהושע]] "לא בשמים היא" שהוא נימוק נגדי לראייתו של רבי אליעזר אך אין הוא נימוק חיובי מדוע לפסוק כחכמים}}. מקרה נוסף מובא ב[[תוספתא]]{{הערה|[[מסכת ברכות]] פרק ד הלכה י"ב}} ביחס ל[[רבי עקיבא]] שנהג כשיטת חכמים לפני רבן גמליאל: {{ציטוטון|אמר לו רבן גמליאל: עקיבא! מה לך אתה מכניס ראשך בין המחלוקת? אמר לו{{הערה|כלומר רבי עקיבא משיב לרבן גמליאל}}: למדתנו רבינו - "אחרי רבים להטות". אף על פי שאתה אומר כך וחביריך אומרים כך, הלכה כדברי המרובין}}.
בעניין מחלוקת הלכתית אשר בה צד אחד מרובה על חברו, אלא שמנגד המיעוט הוא של תלמידי חכמים גדולים יותר בהלכה, קיימת מחלוקת המובאת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|דף י"ד עמוד א}} אשר דנה בסוגייה בה נחלקו [[בית הלל ובית שמאי]], האם נהגו בית שמאי בחיי היום יום כשיטתם או שבפועל הלכו אחרי בית הלל, ומובא כי בתשובה לשאלה זו קיימת מחלוקת בין [[אמוראים]]: [[ריש לקיש]] ו[[רב (אמורא)|רב]] סוברים "לא עשו בית שמאי כדבריהם" ואילו [[רבי יוחנן]] ו[[שמואל]] סוברים "עשו ועשו". אחד מההסברים הניתנים למחלוקת אמוראים זו היא שלשיטת הסוברים שלא עשו בית שמאי כדבריהם - מכיוון שמעטים היו מבית הלל. ברם, לשיטת הסוברים "עשו ועשו" - מכיוון שהם "מחדדי טפי" כלומר מחודדים בחכמתם יותר מבית הלל{{הערה|התלמוד מסביר שדרך זו היא אם נאמר שהמחלוקת בין האמוראים היא לפני שיצאה [[בת קול]] ואמרה הלכה כבית הלל. אם מחלוקת האמוראים היא לאחר בת קול, יש להסבירה בצורה שונה, משום שהם חולקים האם משגיחים בבת קול או שאין משגיחים בה, כשיטת [[רבי יהושע]] במחלוקת [[תנורו של עכנאי]].}}.
גם בדורות מאוחרים יותר נעשה שימוש בכלל אחרי רבים להטות בפסיקת הלכה. אחת הדוגמאות החשובות ביותר לכך היא שיטתו של ר' [[יוסף קארו]] בבואו לפסוק הלכה בספרו [[בית יוסף]]. הוא קובע כי אין להכריע הלכה בין ה[[ראשונים]] על פי סברותיהם, כי בדור זה אין יכולת להבין לעומק את כוונתם. לפיכך הוא פוסק הלכה כפי לפחות שנים מבין שלושה '''"עמודי הוראה"''': ה[[רמב"ם]], ה[[רי"ף]] וה[[רא"ש]]. שיטה זו דומה לפסיקה בבית דין של שלושה דיינים ועל פי העקרון אחרי רבים להטות פוסקים כפי שנים מבין שלושתם. אמנם אין זה "אחרי רבים להטות" הרגיל, שכן מה יעשה כאשר שנים מבין שלושה פוסקים כשיטה אחת אך חכמים רבים אחרים חלוקים על שנים אלו וסוברים כמו דעת היחיד, הרי במקרה זה בטל הכלל של אחרי רבים להטות? לפיכך מציין ר' יוסף קארו כי {{ציטוטון|במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההוא...}} יחרוג משיטתו ויפסוק כדעת הרוב{{הערה|אין הכוונה כאן להאריך בהסבר שיטתו של הבית יוסף, בדקויותיה השונות ובפולמוס שהתעורר לאחר מכן על שיטה זו, אלא להדגים את עקרון ההליכה אחרי הרוב בפסיקת הלכה בתקופות מאוחרות יותר}}.
==הגבלות על העקרון==
| |||