מרד 1682 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 10:
==תחילת המרד==
תומכי המרד החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-[[15 במאי]] התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגו את נסיך [[איוואן החמישי|איוואן]]. חיילים רבים נהרו ל[[קרמלין]] של [[מוסקבה]] עברו את המשמר והתאספו ב[[כיכר הקתדרלות]] בחזית הארמון. צארינה נתליה נרישקין (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה [[פטר הגדול|פיוטר]] והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים שבריותו טובה ושמפחת נרישקין מתייחסת אליו טוב ואין לו טענות. במידה וזה נכון, פעולות החיילים היו בעייתיות מאוד וזה היה למעשה מרד נגד השלטון. אחד הקצינים, נסיך דולגורוקי החל לעיים על החיילים תוך האשמת במרד גלוי. האמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את הנסיך. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו מספר נציגי בולטים של משפחת נרישקין ותומכיה. מעשיה הרצח התפשטו לעיר כולו. בקרמלין החיילים שמו שמירה ולמעשה כל יושבי הארמון היו אצורים.
למחרת החיילים חזרו לאמרון עם דרישה להסגיר לידם את האח של נתליה נרישקינה. [[סופי האלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין והיא נענתה לדרישות החיילים. איוואן נרישקין הוסגר והוצא להורג על ידי החיילים. האב של צרינה קיריל נרישקין הוכרך להתנזר להוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-18 במאי]]. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם [[פתר הגדול]] היה באופן פורמלאי [[צאר]] ואימו נתליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. כל התומכים שלהם נהרגו או נמלטו מ[[מוסקבה]].
ב-[[19 במאי]] נציגי החחילים העבירו לידיו בקשה, שהייתה למעשה אולטימטום לשלם להם לאלטר את החוב שלפי הערכתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך [[[סופיה אלכזייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]], למרות שפורמאלית לא היה לה בשלב זה כל סמכות נתנ ההורעה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.
ב-[[23 במאי]] וב-[[29 במאי]] החיילים העבירו בקשות נוספות. הם כללו הכרזת [[איוואן החמישי]] [[צאר]] בנוסף ל[[פתר הגדול]] ומינוי נסית סופיה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] לידים. הבקשתו היו תואמים את האינטרסים של כל משפחת מילוסלבסקי. באסיפה הבויארית ו[[פטריארך]] נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו במצב, אך הם היו מודעים לכך שהמצב אינו יציד וברגה שהם יעזבו את [[הקרמלין]] הכל יכול להשתנות. במטרה להבטיח לעצמם את הביטחון לתווך ארוך הם הוציעו דרישה חדשה. הממשל היה צריך לפרסם צב מיוחד בו הכרזה על כך שכל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ושמפחת רומנוב וב[[כיכר האדומה]] היה צריך להציב פסל עם פרוט שמות כל ה[[בויאר|בויארים]] שנהרגו תוך ציון פשעים שהם ביצעו לכאורה נגד השלטון. מחוז ברירה הממשל הסכם גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה נסית סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.
==תקופת נסיך חובאנסקי==
סופיה מינה את נסיך חובנסקי כמפקד העליון של החיילים ב[[מוסקבה]]. הוא היה ידוע שתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולרי בקרב החיילים. במינוי זה [[נסיכת סופיה]] ציפה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח [[הקרמלין]] ושמרו את היכולת לדרוש להממשל האטבות נוספות.
מתנגדי [[הרפורמה הדתית ברוסהי]] חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיו ל[[מוסקבה]] מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא והוא היה בידי הכנסייה ו[[פטריארך]]. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם [[סופיה אלכסייבנה רומנובה|נסיכת סופיה]] לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע במדיניות איבה ואחיה.
לצורך הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על ה[[כיכר האדומה]]. הנסיך חובנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. [[פטריארך]] התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון דיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרבי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-[[5 ביולי]] [[1682]] הדיון אכן נערכך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וכולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא יתכן שרפורמה שנתמכה על ידי צארים קומדים לא נכונה. היא גם איימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. אומנם הנסיך חובנסקי המשיך בתמיכתו במנגדי הרפורמה.
במצב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל[[19 באוגוסט]]. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טכס דתי בהתתשפות משפחת הצאר. במסגרת הטכס הפמלייה הייתה צריך לעזוב את [[הקרמלין]] ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטכס לקחו השתתפות שני הצארים, שני אלמנות של [[אלכסיי השני, צאר רוסיה|אלכסיי השני]], קרובי משפחה ונסיכת סופי ה בעצמה. הפמלייה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. כאשר הם עזבו את העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת [[לאוורת השילוש-סרגייב]] בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני. בספטמבר התאספו סביבם [[בויאר|בויארם]] ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדעיג את נסיך חובנסקי והוא החליט להגיע ל[[סופיה]] לקראת [[17 בספטמבר]] שזה היה יום הולדת שלה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר כשבועים. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע לאסיפת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.
==סיום המרד==
ללא מנהיג ברור, החיילים במוסקבה איבדו את יכולתם לביצוע פעולות החלטיות. הם שלחו לסופי המספר מכתבים בהם ביקשו את תמיכתה והבטיחו לשרת אותה. בסופו של דבר, בחודש אוקטובר [[1689]] הם כתבו מכתב בו ציינו שכל הפעולות שבוצעו החל מחודש מאי היו לא חוקיות, ביקשו חנינה כללית והריסת פסל שהוצב בדרישתם בכיכר האדומה. סופיה הסכמה לחנינה והוציא להורג רק מספר מצומצם של מנהיגי החיילים. מפקד החדש השליט משמעת נוקשה.
בתחילת נובמבר [[1689]] חצר הצאר חזר ל[[מוסקבה]]. נתליה נרישקינה ובנה [[פתר הגדול]] לא חזרו לבירה. הם עברו להתגורר בכפר פראוברז'נסקי תחת שמירת החיילים הנאמנים. [[פתר הגדול]] בעצמו היה מגיע לבירה רק לצורך השתתפות בטכסים הנדרשים.
מצב שלטוני זה נשמר בע שנים, עד לשנת [[1689]]. באותה שנה, [[פתר הגדול]] המתבגר סילק את סופיה מתפקיד [[עוצר (שליט)|עוצרת]].
==קישורים חיצוניים==
* [http://hrono.info/biograf/bio_g/golicyn_vv.php קורות חיים (ברוסית)]
| |||