הבדלים בין גרסאות בדף "ברנהרד פון בריידנבאך"

הגהה ועריכה קלה
(מסע לארץ הקודש (יש גם דף שיחה, ויכולת לשאול). כאן לא מדובר על in, אלא על הסיומות של שמות העצם לאחר in)
(הגהה ועריכה קלה)
 
==מסעו לארץ הקודש==
בשנים [[1483]]-[[1484]], בימי ה[[סולטן]] ה[[ממלוכים|ממלוכי]] [[קאיתביי]], ערך בריידנבך מסע [[צליינות]] לארץ הקודש. המסע הקשה והיקר התאפשר בתקופה זו רק לעשירים, והיווה מפתח לקידום חברתי באירופה הקתולית. התיירות האירופית לארץ ישראל התפתחה בתקופה הממלוכית ושמשהושימשה מקור הכנסה משמעותי לתושבי הארץ. ההערכות הן כי כ-300 עד 500 צליינים אירופים ערכו את המסע מדי שנה בסוף [[המאה ה-15]].
בחבורתו של בריידנבך, שיצאה ברכיבה ממיינץ, היו שני אצילים נוספים, ה[[אביר]] פיליפ פון ביקן וה[[רוזן]] הצעיר יוהאן מסולמס. את שלושת האצילים שירתו טבח ומתרגם בשם יוהאן קנוס, והתלווה להםאליהם המאייר ההולנדי [[ארהרד רויוויך]] (Erhard Reuwich) שרשם את נופי המסע. פון בריידנבאךבריידנבך היאהיה הנוסע הראשון שצירף צייר למסעו.
 
הנוסעים יצאו ברכיבה ל[[וונציה]], אליה הגיעו בתום שבועיים. שם הצטרפו אליהם צליינים נוספים - רבים מהם אצילים אירופים ואנשי כמורה, וביניהםובהם הנזירים פאול ואלטרולטר ו[[פליקס פברי]], שכתבו גם הם ספרים על מסעם. הם עלו על ספינה וונציאניתונציאנית והפליגו דרך הנמלים הווונציאניםהוונציאניים [[קורפו]] מודון ו[[רודוס]], דרך [[הרקליון]] שב[[כרתים]]. הספינה הגיעה ל[[ארץ ישראל]] בתום כחודשיים של הפלגה ועגנה ב[[נמל יפו]].
העולים לרגל נאלצו להמתין מספר ימים בספינה בטרם ניתן להם אישור מן השלטונות הממלוכיםהממלוכיים לעלות ליבשה.
את מסע הצליינות בארץ ישראל ארגנו נזירים [[פרנציסקנים]] שהתגוררו בארץ ישראל. בהדרכתם עלו הנוסעים ל[[ירושלים]], כדי לבקר באתרים הקדושים ל[[נצרות]] בעיר עצמה ובבוב[[בית לחם]] הסמוכה.
בירושלים נפרדה חבורתו של בריידנבאךבריידנבך מן המדריכים הפרנציסקנים ומרוב הצליינים האירופייםהאירופים והמשיכה דרומה [[לחברון]] ול[[עזה]].
הם הצטרפו לשיירות ערביות בדרך ל[[סיני]] וביקרו ב[[מנזר סנטה קתרינה]] וב[[ג'בל מוסא]]. משם המשיכו ברכיבה ל[[קהיר]] והפליגו במורד ה[[נילוס]] ל[[רוזטה]]. בריידנבך וחבורתו שבו לאירופה בספינה וונציאניתונציאנית עליה עלו בנמל [[אלכסנדריה]], שם גם מת הרוזן מסולמס מ[[דיזנטריה]].
 
==הספר "מסע לארץ הקודש"==
את הטקסט עצמו כתב, על סמך תיאורי בריידנבך, הנזיר ה[[דומיניקנים|דומיניקני]] מרטין רות', שלא השתתף במסע, אך שלט בלטינית. את הספר ליוו תחריטי עץ של רויוויך, שגם הדפיס את הספר בבית הדפוס שלו, בשיטה שהומצאה כ-30 שנה לפני כן על ידי [[יוהאן גוטנברג]] במיינץ.
 
הספר, שפורסם לראשונה ב-[[1486]], זכה להצלחה רבה, לא במעט תודותהודות לאיורים, ותורגם על ידי בריידנבאך גם ל[[סאקסונית תחתית]].
 
בהתאם למוסכמה התקופתית, גינה הספר את ה[[איסלאםאסלאם]] ונביאו [[מוחמד]] ואת תושבי הארץ המוסלמים, אותם הוא מכנה "[[סרצנים]]".
תיאורה של ירושלים מתמקד בעיקר במקומות הקדושים לנצרות כ[[ויה דולורוזה|וויה דולורוזה]] ו[[כנסיית הקבר]], אך תיאורה של הבירה הממלוכית [[קהיר]], על ארמונותיה ומרחצאותיה, מלא רושם.
הספר מתאר את יושבי הארץ על עיסוקיהם ומלבושיהם.
בנוסף מכיל הספר טבלאות ובהן תרגום של סוגי הכתב הנפוצים בארץ ישראל, ובינהםובהם [[כתב עברי|הכתב העברי]], ה[[ערבית|ערבי]], ה[[אלפבית יווני|יווני]], ה[[סורית|סורי]] ה[[קופטית|קופטי]] וה[[ארמנית|ארמני]].
האיורים בספר כוללים תיאור שצויירשצויר מן הספינה של שש ערי נמל בדרך לארץ הקודש, של אתרים בארץ ישראל ובסיני, ושל יושבי הארץ.
מעניין במיוחד הוא ציור ה[[פאונה]] של ארץ ישראל, המכיל [[ג'ירף]], [[תנין]], [[עז|עזים הודיות]], [[סלמנדרה]], [[קוף אדם]] בלתי מזוהה, [[גמל]], ו[[חד-קרן]] - כולם צוירו "כפי שנחזו באמת".
חשיבות מיוחדת נודעת למפת הארץ ([[מפת בריידנבך]]) המופיעה בספר. רוב שטח המפה מוקדש לירושלים, והיא משמשת עדות מרכזית למבנים בעיר בסוף המאה ה-15.
 
לספר נודעה חשיבות היסטורית מכמה סיבות:
* היה זה [[יומן מסע|יומן המסע]] המאויירהמאויר הראשון שהודפס, והוא היה חדשני בצורתו ובתכניו לזמנו.
* הוא פורסם במימון עצמי ולא מטעם הכנסייה, והחזיר את ההשקעה בו ממכירות - מודל חדש שהפך אפשרי רק עם המצאת הדפוס והתאמתו לשכפול המוני של תחריטי עץ.
* הוא הכיל לראשונה דפים מתקפלים שאפשרו להציג איורי נוף רחבים באופן יעיל.