הבנות ביילין–אבו מאזן – הבדלי גרסאות

'''הבנות ביילין אבו-מאזן''' (או '''הסכם ביילין אבו-מאזן''') הוא שמו של מסמך שנחתם בסוף חודש [[אוקטובר]] [[1995]] ע"יעל-ידי [[יוסי ביילין]] ו[[מחמוד עבאס]] (אבו מאזן), באשר להסדר עתידי בין [[ישראל]] למדינהל[[מדינה פלסטינית|מדינה הפלסטינית]]. ביילין שימש בתקופה זו [[שר]] ב[[ממשלת ישראל העשרים וחמש|ממשלתו השנייה]] של [[יצחק רבין]], עבאסועבאס שימש כסגנו של [[יאסר עראפת]], [[יושב ראש הרשות הפלסטינית]]. מעמדן של ההבנות אינו מחייב מכיוון שלא נחתמו באופן רשמי ע"יעל-ידי אף אחד מהצדדים. ההסכם היה אמור להיות מוצג ל[[ראש ממשלת ישראל]] תוך מספר ימים מחתימתו הראשונית ולהוות בסיס להסדר קבע עתידי. אולם, ימים בודדים אחרי השגת ההבנות [[רצח רבין|נרצח רבין]] והמהלך נקטע. [[שמעון פרס]] אשר החליף את רבין בתפקידו לאחר הרצח דחה את מסמך ההבנות,. מאוחר יותר, במהלך השיחות על הסדר הקבע לקראת [[ועידת קמפ דייוויד (2000)|ועידת קמפ דייוויד]], דחה אותן גם [[אהוד ברק]].<ref>ראה כתבה "מסמך ביילין-אבו מאזן: בירה פלסטינית באבו דיס"</ref>.

ההבנות הציעו תוואי [[גבול]] חדש בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית, תוך חילופי שטחים הכוללים סיפוח ישראלי של מספר גושי התישבות אשר מאכלסים את רוב המתנחלים. ההסכם לא כולל הכרה מצד ישראל ב[[זכות השיבה]] הפלסטינית, והוא מציע פתרון אלטרנטיבי לבעיית הפליטים הפלסטיניים. בנוגע ל[[ירושלים]], ההסכם קובע שחלוקת הריבונות בעיר תתרחש רק עם קביעתו של פתרון הקבע. ההסכם לא כולל באופן מפורש (אם כי בוודאי באופן משתמע) את סוף הסכסוך בין ישראל והפלסטינים, אך הוא כולל הסדרי בטחון למשך 12 שנה.

חשיפתוההסכם של ההסכםנחשף בתקשורת התרחש בחודש [[מרץ]] [[1996]], כאשר [[זאב שיף]] כתב אודותיו בעיתון [[הארץ]].