סימפוניה מס' 103 (דרדור התוף) של היידן – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=סימפוניה חדשה מאת היידן המופלא והשופע בוצעה אתמול. וכרגיל, הסימפוניה מלאה רגעי גאונות, הן מבחינה הרמונית והן מבחינה מלודית. הפתיחה עמוקה במיוחד, האלגרו הקסים, לאנדנטה הריעו, המנואט, ובייחוד הטריו, היה שובב ומתוק, והפרק האחרון השתווה, אם לא התעלה על כולם.}}

 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לסימפוניה החדשה של היידן הריעו רבות. היא שילוב של הדר ופאר... הפרק השני קיבל תשואות.}}

 

==מבנה והרכב==

 

 

זהו הרכב גדול מאוד יחסית לסימפוניות קודמות של היידן, והוא נופל בגודלו רק מן ההרכב המנגן באורטוריות. פרט לתפקיד הבולט של הטימפני בפתיחה הסימפוניה ובמקומות אסטרטגיים בפרק הראשון, בולט גם תפקידו של הקלרינט. כלי זה מופיע בסימפוניות של היידן רק החל מן הקובץ השני של סימפוניות לונדון (104-99), בעיקר ככלי המעשיר את המרקם התזמורי ומכפיל קולות פנימיים ולעתים את הקול הראשי. בסימפוניה זו ישנו קטע סולו נרחב לקלרינט ב[[טריו (צורה)|טריו]] של ה[[מינואט]], כאשר ה[[כינור]] מכפיל אותו מתחתיו. בפרק הרביעי הוא אף מנגן קטעים סולניים קצרים מעל כל התזמורת ללא הכפלה של אף כלי.