איזידור איזו – הבדלי גרסאות

 

איזידור גולדשטין נולד כבנו של סוחר תבואות עשיר. בשנת [[1942]] ייסד את תנועת הלטריזם (היה החבר הראשון והיחיד בתנועה) ופרסם את "המניפסט של השירה הלטריסטית". בשנת [[1945]], לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] נסע ל[[פריז]], ללימודים ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] [[סורבון]]. איזידור שינה את שמו לאיזידורה איזו ("איזו" הינו קיצור מקובל ברומניה ל"איזידור"). התנועה הלטריסטית גדלה וזכתה להדים נרחבים ב[[צרפת]]. "פיגרו הספרותי" הקדיש לו מאמר בשם "איך להיות גאון בחמישה שיעורים". הוא פרסם שני ספרים בהוצאה לאור החשובה ביותר בצרפת. "אג'ן ז'ולס" Eugene Jolas כתב ששירתו של איזו "מלאה מסתורין, זורמת, דינמית". בספר שכתב ה[[עיתונאי]] ה[[ארצות הברית|אמריקאי]] "יוסף ברי" Joseph Barry על דמויות בולטות בפריז של שנות השישים נכתב: "במהלך בחירות שנעשו באחד מבתי הקפה של שנז אליזה, כדי להכתיר נסיך חדש למשוררי פריז, חטף איזו את המיקרופון והכריז על עצמו קיסר המשוררים, למרות שרוב הנוכחים נטו להכתיר את [[ז'אן קוקטו]]". מאוחר יותר פרסם איזו ספר בשם "מכניקת הנשים", שבגללו ישב חודש בבית הסוהר, חרף העדות שמסר קוקטו לטובתו. לאחר שחרורו כתב מסה על כלכלה גרעינית, "מרד הנוער כרך ראשון", "פרטים מדויקים עלי ועל שירתי" ו"עשר פואמות אדירות". הוא יצר את הסרט "יריקה ונצח" ובגיל 26 הצהיר בעצב שבגיל 30 יסיים את יצירתו. כאשר עיתונאי שאל אותו, איך יכול היה לגזול את הכתר מקוקטו, לאחר כל מה שקוקטו עשה למענו, השיב לו איזו, שבהיותו קיסר, מינה את קוקטו כנסיך.