ג'יימס פיץ ג'יימס, הדוכס הראשון מברוויק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מאנגלית, בעבודה
 
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:James FitzStuart, Duke of Berwick.png|שמאל|ממוזער|250px|'יימס פיץ ג'יימס, הדוכס הראשון מברוויק]]
'''ג'יימס פיץ ג'יימס, הדוכס הראשון מברוויק''' ([[אנגלית]]: '''James FitzJames, 1st Duke of Berwick'''{{כ}}; [[21 באוגוסט]] [[1670]] - [[12 ביוני]] [[1734]]) היה איש [[צבא צרפת]]י, בנם הלא חוקי של ה[[מלכי אנגליה|מלך]] [[ג'יימס השני, מלך אנגליה|ג'יימס השני]] וארבלה צ'רצ'יל, בתו של [[וינסטון צ'רצ'יל (1620 - 1688)|וינסטון צ'רצ'יל]] ואחותו הגדולה של [[ג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו|הדוכס הראשון ממרלבורו]].
 
פיץ ג'יימס נולד ב[[קומונה (צרפת)|קומונת]] מולן שב[[צרפת]] לפני עליית אביו לשלטון, גדל כ[[קתולי]] והתחנך במספר בתי ספר. הוא החל לשרת את [[שארל החמישי, הדוכס מלוריין|הדוכס שארל מלוריין]], ונטל חלק ב[[מצור]] על [[בודפשט|בודה]]. ב-[[1687]] העניק לו אביו אתשלושה התאריםתארים: דוכס ברוויק, רוזן טינמות' וברון בוסוורת'. לאחר מכן חזר פיץ ג'יימס ל[[הונגריה]] והשתתף ב[[קרב מוהאץ' (1687)|קרב מוהאץ']].
 
ברוויק חזר ל[[אנגליה]] ומונה למושל [[פורטסמות']]. המלך ג'יימס העניק לו תואר [[אביר]] ב[[מסדר הבירית]], אך בעקבות פלישת [[ויליאם מאוראנז']] ו[[המהפכה המהוללת]] הדבר לא בוצע באופן רשמי. בשנה שלאחר מכן הודח ג'יימס מכסאו וברוויק גלה עמו, ונטל חלק ב[[המלחמה הוויליאמית באירלנד|מלחמתמלחמה הוויליאמית באירלנד]], שהייתה חלק מ[[מלחמת תשע השנים]], כולל ב[[קרב בוין]]. לאחר גלותו הסופית של אביו החל פיץ ג'יימס לשרת בצבא הצרפתי. הוא נלחם ב[[קרב סטינקרק]] ו[[קרב לאנדן]], בו נלקח כ[[שבוי]] ושוחרר תמורת [[ג'יימס באטלר, הדוכס השני מאורמונד|דוכס אורמונד]]. לאור תמיכתו באביו ושירותו בצבא צרפת במאבקים מול אנגליה, הוחלט ב-[[1695]] לנדותו ולבטל את כל תארי ה[[אצולה]] ה[[בריטי]]ים שלו.
 
באותה שנה נישא להונורה דה ברג (או דה בורגו), בתו של ויליאם ברק, ה[[רוזן קלאנריקייד|רוזן השביעי מקלאנריקייד]] ואלמנתו של [[פטריק סרספילד, הרוזן הראשון מלוקאן|הרוזן הראשון מלוקאן]] שמת ב-[[1698]]. מנישואין אלה נולד בן יחיד. ב-[[1700]] נישא לאן באלקלי, אשתו השנייה. מנישואין אלה נולדו חמישה בנים וחמש בנות.
 
כחייל, ברוויק זכה ברוויק להערכה על האומץ, היכולות והיושר שלו. הוא שירת בהצטיינות ב[[מלחמת הירושה הספרדית]], וכהוקרה הפך לנתין צרפתי וקיבל דרגת [[מרשל של צרפת]] לאחר המערכה נגד [[ניס]] ב-[[1706]]. ב-[[25 באפריל]] [[1707]] הוא זכה בניצחון מוחלט ב[[קרב אלמנסה|אלמנסה]]. לאחר אלמנסה העניק לו [[לואי ה-14]] את תואר דוכס פיץ-ג'יימס, ו[[פליפה החמישי, מלך ספרד|פליפה החמישי מספרד]] העניק לו את תואר דוכס ליריה וקסריקס ולוטננט של [[אראגון]]. האירוע המשמעותי האחרון של ברוויק במלחמה היה הפסקת ה[[מצור]] וההסתערות על [[ברצלונה]] ב-[[11 בספטמבר]] [[1714]].
 
זמן קצר לאחר מכן מונה ברוויק למושל הצבאי של פרובינציית גיני (Guienne, כיום [[אקיטן]]), ובתקופה ששהה שם התיידד עם [[מונטסקייה]]. ב-[[1718]] נכנס ל[[ספרד]] פעם נוספת עם צבא, הפעם כדי להילחם נגד פליפה החמישי ב[[מלחמת ברית הארבעה]]. לאחר המערכת הזו היו שנים אחדות של [[שלום]], וזימונו הבא של ברוויק לשירות צבאי היה ב-[[1733]]. באותה שנה הוא נבחר להוביל את צבא הריין ב[[מלחמת הירושה הפולנית]], הטיל על [[קהל]] מצור בהצלחה, אך נהרג במהלך המצור על פיליפסבורג שב[[גרמניה]] לאחר שכדור [[תותח]] ערף את ראשו.