שיר נפוליטני – הבדלי גרסאות

'''שיר נפוליטני''' (ב[[נפוליטנית]]: '''Canzone Napoletana''') הוא [[סוגה מוזיקלית]] של [[שיר]] המיועד בדרך כלל לקול [[טנור]] או [[בריטון]] ומושר בשפה הנפוליטנית. ה[[תמה]] המרכזית של השיר היא [[אהבה]], והוא יכול להיות סוג של [[סרנדה]]. ביןעם השירים הנפוליטניים הידועים נמנים [[סנטה לוצ'יה]], [[פוניקולי פוניקולה]], [[או סולה מיו]], ו[[מרוצלה]] ועוד.

השיר הנפוליטני, שצמח מתוך השירה העממית, קיבל צורה רשמית ב-[[1830]], שנה בה נוסד [[פסטיבל]] פיידיגרוטה (Piedigrotta) לכבוד [[כנסייה|כנסיית]] המדונהה[[מריה, אם ישו|מדונה]] של פידיגורה ב[[נפולי]]. השיר הזוכה בפסטיבל באותה שנה היה ''Te voglio bene assaie'', אותו הלחין מלחין ה[[אופרה]] [[גאטנו דוניצטי]]. הפסטיבל התקיים עד [[1950]].

השירים הנפוליטניםהנפוליטניים נפוצו מחוץ לאזור נפולי הודות ל[[הגירה|מהגרים]] הרבים מאזור זה בין [[1880]] ו-[[1920]]., בפרטובפרט הודות לזמר [[אנריקו קארוזו]], שנהג לשיר כ[[הדרן]], לאחר הופעות אופרה ב[[מטרופוליטן אופרה]] ב[[ניו יורק]] שירים נפוליטניים. כך הפך קארוזו את השיר הנפוליטני לפופלרי ב[[ארצות הברית]] בראשית [[המאה ה-20]]. שירים נפוליטניים, בביצוע אותנטי-לכאורה, שולבו ב[[פסקול]]יהם של [[סרט קולנוע|סרטי]] ה[[נאו-ריאליזם איטלקי]] שהיו פופולריים בעולם ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]]. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]] היה [[מרינו מריני]] לכוכב שירים נפוליטניים בינלאומי.

גם [[שלושת הטנורים]] ([[פלאסידו דומינגו]], [[חוזה קררס]] ו[[לוצ'אנו פבארוטי]]), שהיו פופולריים מאד ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות תשעים]] שילבו שירים נפוליטניים בין [[אריה (מוזיקה)|אריות]] אופראיות ששרו. דומינגו הקליט [[תקליט]] שלם בשם ''Italia ti amo'' שכולו שירים נפוליטניםנפוליטניים. גם זמרים איטלקים מפורסמים אחרים כ[[ג'וזפה די סטפנו]] ו[[אנדראה בוצ'לי]] הקליטו שירים נפוליטניםנפוליטניים רבים ומשלבים אותם בהופעותיהם.

למרותאף על פי שהשיר הנפוליטני מושר בדרך כלל על ידי גברים, ישישנן גם זמרות השרות שירים נפוליטניים, הבולטותשהבולטות בהן הן מינה אנה מציני (Mina Anna Mazzini; מוכרת בשם הבמה "מינה") ופייטרה מונטקורווינו (Pietra Montecorvino).

גם כותבים שאינם מנפולי כתבו שירים נפוליטניים בנפוליטנית,. הבולט בהם היה [[גבריאלה ד'אנונציו]].