ההסכמה הבלקנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 4:
בסיסה של הברית בהתקרבות בין מדינות [[הבלקן]] ובמיוחד בין האויבות המסורתיות [[טורקיה]] ו[[יוון]], החל מחתימת הסכם בשנת [[1924]] שכונה "הבלוק הבלקני" שהביא להתקרבות הדרגתית במהלך [[שנות ה-30]]. ועידה ב[[אתונה]] ב-[[1930]] הביאה לחתימת הסכם שיתוף פעולה היסטורי בין טורקיה ויוון. ועידות נוספות שבאו לאחר מכן ב[[איסטנבול]] וב[[בוקרשט]] העלו את הרעיון של ברית בלקנית אזורית. בתיאום ובמקביל לברית נוספת שכונתה [[ההסכמה הקטנה]].
 
במהלך שנות השלושים סייעה הברית בהשכנת שלום ויציבות באזור הבלקנים, במיוחד בין טורקיה והמדינות שהיו בעבר חלק מ[[האימפריה העות'מאנית]], ובמיוחד יוון. לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הצהירו המדינות החברות בברית על אחדות וניסו לפעול כגורם מפייס. המדינות החברות בברית היו נתונות בין שתי המעצמות [[ברית המועצות]] ו[[גרמניה הנאצית]], כמו גם [[איטליה הפאשיסטית]] שראתה ב[[יוון]] "מרחב השפעה" שיש לכבוש אותו. שדות הנפט ב[[פלוישטי]] הרומנית היו משאב אסטרטגי מהמעלה הראשונה, כמו גם הגישה לאזור הים התיכון, נמלי הים האדריאטי והקירבה לברית המועצות שהציעו רומניה ויוגוסלביה לצבא הגרמני. לחצים אלו היו מעבר ליכולתן של המדינות הקטנות החברות בברית לשאת. בשנת [[1937]] נחתם הסכם סטויאדינוביץ' - צ'יאנו בי יוגוסלביה ובין איטליה שבישר למעשה את קץ ההסכמה הבלקנית. באוקטובר [[1940]] פלשה איטליה ליוון. המדינות החברות בברית לא התערבו לטובתה, וממשלת יוגוסלביה אף הסכימה למעבר צבאות גרמנים דרכה, בדרכם ליוון, בטרם הופלה בהפיכה. עם כיבוש יוון ויוגוסלביה על ידי גרמניה, באפריל [[1941]], לאשתי היהחברות עודהברית טעםנעלמו בקיוםמעל הבריתהמפה. רומניה הפכה לגרורה גרמנית, והעניקה את משאבי הטבע וכוח האדם שלה לטובת המאמץ המלחמתי הגרמני. [[טורקיה]] שמרה על נייטרליות עד לסוף המלחמה.
 
[[קטגוריה: יוון: היסטוריה]]