אל-אמין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: {{בעבודה}} '''אל-אמין''' (מילולית: הנאמן) , אבו עבדאללה מחמד בן הארון א-רשיד (בערבית: الامين ابو عبد الل... |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 9:
בינתיים, התפרצו מהומות בסוריה והוא נאלץ לשלוח כוח בראשותו של עבד אל-מלכ בן צאלח להשיב את הסדר על כנו. לאחר לחימה קשה, חוסל עבד אל-מלכ והמרי התרחב לאזורים נוספים. במקביל, שילח אל-אמין צבאות נוספי מזרחה בראשות המצביאים אחמד בן מזיאד ועבדאללה בן חומייד. אך שליחיו של טאהר סכסכו ביניהם וסופם היה שנלחמו זה בזה.
התקוממות פרצה בבגדאד בראשות בנו של עלי בן עיסא אל-מהן, חוסיין. אל-אמין הצליח להביס את כוחותיו של חוסיין והוא הומת. בו זמנית התקדמו כוחותיו של טאהר וכבשו בשם אל-מאמון אזורים נרחבים ובהם בחרין, אחואז והחוף המזרחי של חצי האי ערב. כופה ובצרה נשבעו אמונים לאל-מאמון, וטאהר הביס כוח נוסף שנשלח לבלום את התקדמותו לעבר בגדאד. אף במכה, המטיף דאוד בן עיסא הזכיר למאמינים כיצד השמיד אל-אמין את שבועתו הקדושה לפני האל לאביו ומשם המשיך לעיר מארב ומסר לאל-מאמון את שבועת האמונים של העיר. כאות תודה, הוא מינה אותו למשרת מושל ערי הקודש.
טאהר הגיע לחוצות בגדאד וקבע את מחנהו למול שער אל-אנבאר. הוא הטיל על העיר מצור, והמצב בין החומות הוחמרה כשאסירים רבים נמלטו מבית הסוהר. התרחשו מספר התנגשויות בין הצבאות בקרבת קאצר אל-חאלי, דרב אל-חג'ארה ושער א-שמסיה, שבמהלו טאהר הוביל כוחות במטרה לכבוש עמדה שנפלה לידי אל-אמין בשל רשלנותו של מצביא אחר. באופן כללי הורע מצבו של אל-אמין ורוחו נפלה. משפרצו כוחותיו של טאהר לבסוף את השערים, ניסה אל-אמין לנהל משא ומתן על מעבר בטוח עבורו ועבור נאמניו מן העיר. טאהר הסכים לכך בחוסר רצון בתנאי שאל-אמין יפקיד בידו את סממני הח'ליפות, ובהם חרבו של הנביא, גלימתו, ואת שרביט וחותם הח'ליפות וכך היה. אל-אמין ניסה למלט את נפשו מן העיר בסירה על החידקל, אך טאהר הבחין בו וברעיו. בניסיון להציל את עצמם השליחו הספנים את אל-אמין מן הסיפון היאורה. אל-אמין הצליח לשחות לחוף, אך נתפש בידי כוחותיו של אל-מאמון וחוסל. ראשו נכרת ונתלה מעל שער אל-אנבאר.
אל-אמין זכור במסורת המוסלמית בעיקר כמי שחבב חיבה יתרה סריסים. הוא היה רוטן על שירתם המעצבנת של נשים ונעזר רבות באימו זוביידה לקדם את מעמדו בתככי החצר של הארון א-רשיד<ref>א-טברי, תאריח' א-רסל ואל-מלכ, כרך 31, פס' 197-202.</ref>.
==הערות שוליים==
<references />
| |||