הוועד היהודי-האמריקאי – הבדלי גרסאות

'''הוועד היהודי אמריקני''' (ב[[אנגלית]]: The '''American Jewish Committee'''{{כ}} '''AJC''') - קם ב[[ניו-יורק]] בפברואר [[1906]] על ידי 35 מבני האליטה היהודית - אמריקנית. ברקע היווסדו עמדה מצוקת יהודי [[רומניה]] ו[[רוסיה]] בשנים שקדמו להיווסדו. מטרתו הייתה למנוע פגיעה בזכויות האזרחיות והדתיות של היהודים בעולם, לדאוג לשמירה על יכולתם הכלכלית והתרבותית ולארגן סיוע כמענה למצוקות. למעשה היה הארגון האתני-דתי הראשון ב[[ארצות הברית]] שנוסד למען הגנה על זכויותיו וזכויות בני עמו או דתו בחוץ לארץ. בשנותיו הראשונות, היה הארגון החשוב ביותר של יהודי [[ארצות הברית]], כאשר גם המהגרים חשו תלות במנהיגיו. הארגון שאב כוחו לא ממספרים, אלא מן האיכות ומן המעמד של חבריו שנבחרו בקפידה. בד"כבדרך כלל עמדו בראשו יהודים שהתערו היטב בחברה, מבוססים כלכלית ונטייתם הדתית רפורמית. למשל, [[אוסקר שטראוס]] (Strauss), שהיה שר העבודה, השופטים סולצברגר (Solzberger), שהיה הנשיא הראשון של הוועד, ו[[לואיסלואי מרשל]] (Louis Marshall), שהחליפו ב - [[1912]], ובעל ההון [[ג'ייקוב שיף]] (Schiff). בגישתו של הוועד השתלבו האסטרטגיה המסורתית של "יהודי החצר" עם רעיונות מתקדמים של הסביבה החברתית האמריקאית. ואכן,

הוועד רשם הצלחה ראשונה כאשר במסע ציבורי נמרץ ומוצלח, בהנהגת שנימרשל האחרוניםושיף ביטלה ארה"ב[[ארצות הברית]] חוזה עם [[רוסיה]] בתגובה ליחסה אל היהודים. האוריינטציה של AJC הייתה כלפי אמריקניזציה רבה ככל האפשר, התנגדות ללאומיות יהודית בארה"בבארצות הברית, כמו גם "התיישרות" ככל האפשר עם עמדת הממשל, ומכאן יחסו המסויג כלפי הציונותה[[ציונות]]. הארגון לא שאף להיות ארגון המונים. בוועד היו מספר מצומצם של כמה עשרות חברים, רובם תומכים פיננסיים ומיעוטם בתפקידי ביצוע, וכוחו נבע ממשקלם הסגולי ומקשריהם עם הממשל. אפילו הרחבת בסיסו הייצוגי נעשתה בפיקוח קפדני של מייסדיו. בין מלחמות העולם הפך מארגון של יוצאי גרמניה לארגון מגוון יותר, אם כי הדומיננטיות בו הייתה עדיין של יוצאי [[גרמניה]] בני דור שני ושלישי. כן הפך מארגון אנטי-ציוני ללא-ציוני, למשל, נכון היה לסייע ליהודי א"י כפרטים, אך לא על בסיס מדיני והביע תמיכה ב[[הצהרת בלפור]]. בראש AJC עמד בשנות ה-20 מרשל שהוכר כמנהיגה של יהדות ארה"ב[[ארצות הברית]] עד מותו ב-1929, עת החליף אותו [[פליקס וורבורג]] (Warburg) עד [[1937]]. משנות הארבעים הראשונות עמד בראש AJC [[ג'וזף מ. פרוסקאואר]] (Proskauer), שתחילה הפך חזרה את הכיוון המתקרב-לציונות. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] חזר ושינה AJC את עמדתו לנוכח המציאות בה ארץ ישראל הייתה המקלט היחיד לפליטי השואה, ותמך לאחר התלבטות ב"[[תוכנית החלוקה"]], אפילו לאחר שארה"בש[[ארצות הברית]] חזרה בה מתמיכתה בהחלטה.