בית המקהלה – הבדלי גרסאות

'''בית המקהלה''', ב[[אדריכלות כנסייתית]], הוא כינויו של איזור ה[[כנסייה]] או ה[[קתדרלה]] שבין ה[[טרנספט]] (בית הרוחב) או ה[[ספינה (אדריכלות)|ספינה]] (במקרים בהם אין טרנספט, או במקרים בהם חלק מהספינה נמצא מערבית לטרסנפט) לבין איזור [[הקודש (אדריכלות כנסייתית)|הקודש]] המכיל את ה[[מזבח (כנסיה)|מזבח]]. לרוב האיזור נמצא בחלקו המזרחי ביותר של הספינה, אולם ב[[מנזר]]ים, לעיתים, בהם הציבור אינו משתתף בתפילה, נמצא בית המקהלה בחלקה המערבי של הספינה. לעיתים קרובות בית המקהלה מסתיים ב[[אפסיס]], גומחה חצי-מעוגלת בה נמצא המזבח הראשי (בקתדרלות וכנסיות אנגליות בדרך כלל אין אפסיס ובית המקהלה מסתיים בקיר ישר ובו [[חלון]] [[ויטראז']] גדול).

 

 

בית המקהלה התפתח והפך לאיזור הכולל מבנה מושבים עשוי [[עץ (חומר גלם)|עץ]]. לרוב עוטרו בית המקהלה ומושביו בתגליפי עץ רבים (דוגמה ידועה לכך הם תגליפי העץ של [[ירג סירלין האב]] ב[[המינסטר של אולם|מינסטר של אולם]]). בתקופה קדומה יותר שימשו ספסלים ארוכים את מושב המקהלה. בהמשך עם התפתחות המבנה נבנו מושבים לכל אחד מחברי המקהלה, כאשר אלה יכלו להתקפל על מנת לאפשר לחברי המקהלה לעמוד, ולכרוע ברך במהלך התפילה. לעיתים עוצב המושב על מנת להקל על חברי המקהילה העומדים בזמן התפילה ולאפשר הישענות נוחה עליו.