שרפת ספרי הרמב"ם – הבדלי גרסאות

הדיון החל בעיר [[מונפליה|מוֹנְפֶּלְיֶה]] שבדרום [[צרפת]] בשנת [[1232]] – כארבעים שנה לאחר פרסום "מורה נבוכים". ראשיתו היא במכתב ששלחו הרב [[שלמה מן ההר]] ושניים מתלמידיו – רבי [[יונה גירונדי]] ורבי דוד בן שאול – לחכמים שונים בצרפת, חלקם מ[[בעלי התוספות]],{{הערה|הללו היוו ניגוד לרמב"ם בתחומים שונים, בעיקר בהתייחסות לחכמות חיצוניות כ[[פילוסופיה]], וכן בשיטת הלימוד.}} והללו הטילו [[חרם (הלכה)|חרם]] בעקבות המכתב על ספרי הרמב"ם, והפיצו את דבר החרם בקהילות צרפת ו[[ספרד]]. רבי שלמה מן ההר ורבי יונה גירונדי אף כתבו על הרמב"ם כי: {{ציטוטון|אם גם אמת הדבר שהיה נזהר בכל מצוות שבתורה, הלא מצינו גדול ממנו ששמש 90 שנים בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי.}}{{הערה|בהתייחס לדברי ה[[תלמוד]] ב[[מסכת ברכות]] (דף כ"ט, א') המספרת על יוחנן כהן גדול שהפך [[צדוקי]] לאחר 80 שנה שהיה [[כהן גדול]]; משה הרשקוביץ, [http://www.etzion.org.il/dk/5767/1089machshava.html#_ftn9 קבל האמת מי שאמרה], "דף קשר".}}

הדבר עורר ויכוח סוער שבו השתתפו חכמים בולטים נוספים כרבי [[דוד קמחי]] ו[[דון יצחק אברבנאל]], שצידדו ברמב"ם. לטענת רבי [[אברהם בן רמב"ם]], המתנגדים פנו לאינקוויזיציה והיא שרפה את ספרי הרמב"ם. רבי יונה גירונדי, שנמנה עם מתנגדיו של הרמב"ם בתחילה, שינה את דעתו בעקבות שריפת הספרים, ואף טען ש[[שריפת התלמוד#שריפת פריז|שריפת התלמוד בפריז]], שהתרחשה שנים מועטות לאחר מכן, ב-[[1242]], אירעה כעונש משמיים על שריפת ספרי הרמב"ם.