סוסים במלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך תרגום מאנגלית |
המשך תרגום |
||
שורה 33:
סוסים סייעו בניוד תחמושת ומוצרי אספקה אחרים באמצעות עגלות למרות התנאים הקשים. אחרי [[קרב רכס וימי]] סיפר חייל קנדי כי "הסוסים היו בבוץ עד לגובה הבטן שלהם. היינו קושרים אותם בלילה לקו היתדות בין גלגלי העגלות, והם היו שוקעים עד מעל לאזורי הכפיתה ביום למחרת. היינו צריכים לירות במספר לא קטן".{{הערה|Meyer, ''A World Undone: The Story of the Great War 1914 to 1918'', p. 531}} ערכם של הסוסים היה ידוע לכל. ב[[קרב פשנדל]], חיילים בחזית הבינו ש"בשלב זה אובדן סוס היה גרוע יותר מאשר אובדן אדם, כי אחרי הכול, בני אדם היו ניתנים להחלפה וסוסים לא".{{הערה|[http://www.nzhistory.net.nz/media/sound/bert-stokes-remembers-passchendaele Bert Stokes remembers Passchendaele], אתר ההיסטוריה של ניו זילנד.}} הסוסים גם הרימו את מורל החיילים בחזית בשל חיבתם של החיילים אליהם.{{הערה|שם=שפר}} כרזות גיוס מתקופת המלחמה הציגו את השותפות בין הסוס לאדם בניסיונן להשיג מתגייסים נוספים.{{הערה|שם=שפר}}
==גיוס סוסים==
===מדינות ההסכמה===
בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה הגדילה בריטניה את מלאי הסוסים שלה לאור הישגי הבורים הרכובים ב[[מלחמת הבורים|מלחמת הבורים השנייה]].{{הערה|Dent, ''Cleveland Bay Horses'', pp. 61-64}} על מנת לעמוד בדרישה לסוסים במלחמת העולם הראשונה, ייבאה בריטניה סוסים מאוסטרליה, קנדה, ארצות הברית וארגנטינה, וכן החרימה סוסים מאזרחים בריטים. עם זאת, שר המלחמה הבריטי, [[הוריישו קיצ'נר]], הורה שלא להחרים סוסים בגובה של פחות מ-152 ס"מ, בשל דרישתם של ילדי בריטניה, שדאגו לרווחתם של [[פוני|סוסי הפוני]]. שירות אספקת הסוסים הבריטי (Remount Service), במאמץ לשפר את אספקת הסוסים הפוטנציאליים לשימוש צבאי, סיפק לאיכרים הבריטים סוסי הרבעה מאיכות גבוהה לצורך הפריית סוסותיהם.{{הערה|שם=שפר}}
גזע הסוסים שבו השתמשו הבריטים היה [[קליבלנד ביי]]. סוסים קטנים מגזע קליבלנד ביי יועדו לשאת פרשים, ואילו סוסים גדולים מגזע זה יועדו למשיכת ארטילריה. גמול כספי ניתן על ידי משרד המלחמה הבריטי עבור סוסי הרבעה מגזע זה. סוסים מגזע ה[[ארדנים (סוס)|ארדנים]] היו בשימוש צבאות צרפת ובלגיה לצורך משיכת ארטילריה. מזגם הרגוע והסבלני, בשילוב עם אופיים הפעיל והגמיש, הפך אותם לסוסים האידאליים עבור ארטילריה.{{הערה|Pinney, ''"The Ardennes". The Working Horse Manual'', pp. 24-25}}
האספקה המתמשכת של סוסים הייתה סוגייה חשובה במלחמה. לפי אחת ההערכות, כשישה מיליון סוסים שירתו במלחמת העולם הראשונה, כשאחוז ניכר מהם מתו כתוצאה מסיבות הקשורות במלחמה.{{הערה|שם=IMH|1=[http://www.imh.org/history.php?chapter=100 "1900: The Horse in Transition"], המוזיאון הבינלאומי של הסוס.}} מוערך כי בשנת 1914 עמדה אוכלוסיית הסוסים בבריטניה על בין 20,000 ל-25,000 סוסים. הדבר אילץ את הבריטים לבקש סיוע מארצות הברית באספקת סוסים עוד בטרם הצטרפה האחרונה למלחמה.{{הערה|שם=IMH}}{{הערה|שם=סינגלטון|Singleton, John (May 1993). "Britain's military use of horses 1914-1918". ''Past & Present'': 178–204.}} בין השנים 1914–1918 שלחה ארצות הברית כמיליון סוסים אל מעבר לים, דבר שהפחית משמעותית את אוכלוסיית הסוסים במדינה. זאת בנוסף ל-182,000 סוסים שנלקחו עם החיילים האמריקאים שיצאו למלחמה. עד אמצע שנת 1917 היו ברשות הבריטים 591,000 סוסים ו-213,000 פרדים, כמו גם 60,000 גמלים ושוורים. מחלקת אספקת הסוסים הבריטית הוציאה 67.5 מיליון [[לירה שטרלינג|ליש"ט]] על רכישה, אימון ומשלוח של סוסים ופרדים לחזית. מחלקה זו הפכה לעסק רב־לאומי משמעותי ולשחקן מרכזי בסחר העולמי בסוסים, עם אספקת סוסים לא רק לצבא הבריטי, אלא גם לקנדים, לבלגים, לאוסטרלים, לניו זילנדים, לפורטוגזים ואף לאמריקאים. משלוח סוסים בין ארצות הברית לאירופה היה מסוכן; גורמים ב[[חיל המשלוח האמריקאי]] חישבו כי היה נדרש יותר מפי שבעה מקום לטון בעלי חיים מאשר למשא מלחמתי ממוצע, וכי יותר מ-6,500 סוסים ופרדים טבעו בהפגזות גרמניות על ספינות מדינות ההסכמה.{{הערה|שם=סינגלטון}} הרוסים, מצדם, אספו באוגוסט 1914 מעל מיליון סוסים.
בשל שיעורי האבידות הגבוהים בקרב הסוסים, גם צבא ארצות הברית המצויד היטב עמד בפני מחסור בסוסים לקראת השנה האחרונה של המלחמה. לאחר ש[[הארמיה הראשונה האמריקאית]], בפיקודו של [[ג'ון פרשינג]], דחפה את הגרמנים אל מחוץ ל[[יער ארגון]] בסוף 1918, עמדו הכוחות האמריקאיים בפני מחסור של 100,000 סוסים, דבר שלמעשה גרם לשיתוק הארטילריה. כשפרשינג ביקש מ[[פרדיננד פוש]], [[מרשל צרפת]], 25,000 סוסים הוא סורב. היה זה גם בלתי אפשר להשיג עוד סוסים מארצות הברית משום שהמשלוחים הוגבלו, וקצין הלוגיסטיקה הבכיר של פרשינג ציין כי "מצב בעלי החיים יהיה בקרוב נואש".{{הערה|Gilbert, ''The First World War: A Complete History'' , pp. 477-479}}
===מעצמות המרכז===
גרמניה, בתקופה שלפני מלחמת העולם, גם כן הגדילה את מלאי הסוסים שלה, וזאת באמצעות חוות הרבעה במימון המדינה ומענקים ששולמו למרביעי סוסים פרטיים. תוכניות הרבעה אלה יועדו מראש לספק סוסים ופרדים באיכות גבוהה לצבא הגרמני. מאמצים אלה, יחד עם התמקדות הלחימה בסוסים בראשית המאה ה-20, הובילה להגדלת היחס בין סוסים לחיילים, מאחד לארבעה ב-1870 לאחד לשלושה ב-1914. תוכניות ההרבעה אפשרו לגרמנים בעצמם לספק את כל סוסיהם בתחילת המלחמה.{{הערה|שם=סינגלטון}} הסוסים נחשבו גם כאילו היו במילואים, שכן כל בעלי הסוסים חויבו לרשום את סוסיהם באופן סדיר, והצבא הגרמני ידע היכן היו כל הסוסים כל הזמן. בשבועות הראשונים של המלחמה ניידו הגרמנים 715,000 סוסים והאוסטרו-הונגרים – 600,000.
בהמשך המלחמה, לעומת זאת, הדרך היחידה שהייתה לגרמנים לייבא סוסים במספרים גדולים הייתה באמצעות כיבוש. בדרך זו נלקחו יותר מ-375,000 סוסים מהשטחים הכבושים בצרפת. השטחים הכבושים באוקראינה סיפקו 140,000 סוסים נוספים.{{הערה|שם=סינגלטון}} הגרמנים הכירו בחשיבותם של סוסים מגזע הארדנים, עד שכאשר הם הקימו באוקטובר 1914 את הוועדה לרכש סוסים לצורך תפיסת הסוסים הבלגיים, גזע זה היה אחד משני הגזעים שסווגו כחשובים, לצד הגזע ה[[בלגי (סוס)|בלגי]].{{הערה|שם=שפר}} אולם, הגרמנים לא יכלו לשים את ידיהם על הסוסים הבלגיים המלכותיים, משום שהם פונו בהצלחה, אך הם כן תפסו מספיק סוסים כדי להפריע לחקלאות הבלגית ולתוכניות ההרבעה הבלגיות. סוסים לצורך תובלה של סחורות גם כן נלקחו, דבר שהביא למשבר דלק בחורף שלאחר מכן, משום שלא היו סוסים למשוך את עגלות הפחם. הגרמנים מכרו חלק מהסוסים שלקחו במכירות פומביות.{{הערה|שם=שפר}} בסופו של דבר, מאחר שמדינות ההסכמה מנעו את ייבוא הסוסים לגרמניה, נותרו הגרמנים עם מספר מועט של סוסים, גורם נוסף בהפסדם במלחמה.{{הערה|שם=שפר}}
==לקריאה נוספת==
| |||