אודיתא – הבדלי גרסאות

 

* גישתו של ה[[תוספות]] היא כי מדובר בקניין ככל הקניינים שאינו מוגבל לשכיב מרע בלבד, וברגע ההודאה מתרחשת העברת בעלות משפטית.{{הערה|[[קצות החושן]], סימן מ', סעיף א', הקובע כי זו שיטת תוספות על פי דבריהם ב[[מסכת בבא מציעא]], דף מ"ו, א', וב[[מסכת בבא בתרא]], דף קמ"ט, א'.}} [[פוסק]] בולט שתומך בגישה זו של תוספות, הוא הרב [[יחזקאל לנדא]] בספרו [[נודע ביהודה]], ובהתאם לכך הוא מכנה את 'קניין האודיתא': "הקניין הגדול שבכל הקניינים".{{הערה|[[נודע ביהודה]] מהדורא קמא על [[חושן משפט]], סימן ל'.}}

* לעומת גישה זו, קיימת גישה בקרב כמה מהראשונים המסייגת את 'קניין האודיתא' לשכיב מרע בלבד (בהתאם להקשר בו הוא מוזכר בתלמוד), בהתבסס על ההלכה הקובעת כי "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים". שיטה זו גורסת כי קיים במעמד האישי של הנוטה למות כוח מיוחד, לפיו הודאה בפה - אף ללא כל מעשה קניין - מספיקה להעברת בעלות.{{הערה|רבי יצחק בן אבא מארי ממרשיליה, '''ספר העיטור''', אות ה'; [[אור זרוע]], סימן תשנ"ב; [[תשב"ץ]], חלק א', סימן קנ"ב, וחלק ג', סימן שכ"ה. בנוסף, כך גם נראה מדברי ה[[רמב"ם]], שבספרו [[משנה תורה]] (ספר קניין, הלכות זכיה ומתנה, פרק ט', הלכה ט') מזכיר את 'קניין האודיתא' רק לגבי שכיב מרע.}}