מחלקת הטיס – הבדלי גרסאות

מחנה הדאייה הראשון של הפלמ"ח נפתח בקיץ [[1943]] ונערך בחשאי (משתתפי המחנה נרשמו כחברי סניף הגליל התחתון של [[הקלוב הארצישראלי לתעופה]]) במטרה ללמד את הדואים את יסודות התעופה. בתחילה עוד לא הייתה יחידה אווירית קבועה, ומשתתפי המחנה פוזרו בין הפלוגות השונות עם סיומו. לאחר סינון קפדני של משתתפי קורס הדאייה נבחרו ארבעה מצטיינים, שבדצמבר 1943 חנכו את קורס הטיס הראשון של 'הפלמ"ח' שנערך בשדה התעופה ב[[שדה התעופה רמלה|שדה התעופה ברמלה]] בחסות חברת [[אווירון (חברה)|אוירון]]. גם כאן נדרשה חשאיות, ופרחי הטיס היו לנים בקיבוץ [[נען]], מתחזים לחברי המשק, והלכו לאימוניהם כיחידים מבלי לעורר חשד אצל השלטונות. מחזור שני של חניכים החל את קורס הטיס ביולי [[1944]], ובסיומו בראשית [[1945]] הוקמה מחלקת הטיס של הפלמ"ח על אחד-עשר טייסיה וכמה עשרות דואים. אמנם הייתה זו לראשונה יחידה אווירית סדירה, אך היא בהחלט לא עמדה ברשות עצמה. מחלקת הטיס הסתפחה למחלקת הסיירים של פלוגה ז' (פלוגת המטה). רק לאחר שהטייסים הקימו קול זעקה במעין "מרי טייסים", החליט יגאל אלון להפוך את המחלקה ליחידה נפרדת שבסיסה בקיבוץ נען. הייתה זו הפעם הראשונה שהכוח האווירי העברי היווה יחידה סדירה עצמאית. לקראת סוף שנת [[1945]], בחודשים שבהם הסתיימה כבר [[מלחמת העולם השנייה]], נערכו עוד קורסים של חברת [[אווירון (חברה)|אוירון]], ומחלקת הטיס של [[הפלמ"ח]] מנתה כעשרים [[טייס|טייסים]].