הבדלים בין גרסאות בדף "זכרונות ארץ ישראל"

===ערי הגליל===
 
לאירועים בגליל ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] הוא מקדיש את תחילת הכרך הראשון. תחילה הוא מביא את זכרונות ר' [[יעקב בירב (המאה ה-18)|יעקב בירב]] על "הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה". בשנת [[1740]] [[חיים אבולעפיה#חידוש היישוב היהודי בטבריה|הרב חיים אבולעפיה הוזמן להתיישב בטבריה]] על ידי שליט הגליל [[דאהר אל עומר]]. הרב [[חיים אבולעפיה (השני)|חיים אבולעפיה]], הוזמן לעיר "לחדש את מסורת אבותיו", שכן סבו היה ה[[מרא דאתרא]] של העיר לפני שנחרבה. הרב אבולעפיה חידש והחיה את היישוב היהודי בעיר. בשנת [[1742]] הרב מקבל איגרת מיהודים חשובים בדמשק, ובה נאמר כי [[טבריה#חידוש היישוב היהודי|סולימאן עומד לכבוש את טבריה]], להחריב את בתיה ולהרוג את יושביה. יעקב בירב מספר על תוצאות המתקפה ה[[ארטילריה|ארטילרית]] על טבריה: פגזים נופלים עליה לרוב אך הם נוחתים בשדות פתוחים בתוך העיר או מגיעים למים ב[[ים כנרת]]. בעיר עצמה הבתים לא נפגעים וחיי התושבים נמשכים כסדרן. אפילו אין מצור על העיר והאספקה החקלאית מגיעה כסדרה לטבריה. סולימאן מחזיק בתואר של מנהיג המשלחת הרישמית של ה[[עלייה לרגל|עולים לרגל]] ל[[מכה]] מדמשק, פעם בשנה. הזמן דוחק וסולימאן נאלץ לחזור לדמשק. יהודי העיר קובעים את יום הנסיגה, ד' כסלו, ליום [[פורים]] מיוחד ליהודי טבריה. סולימאן מחליט לבוא לטבריה פעם השנייה. הפעם הוא לא מספיק להגיע לעיר ובדרך אליה הוא נתקף מהרעלת קיבה ומת. בירב מסיים את זיכרונותיו במשפטים אלה: "כלי המלחמה הוסעו לעכו, את ה"פגר" הוליכו לדמשק ויום ז' אלול נקבע ליום שמחה וששון. כי בו נפגר המשנה ומת, כן יאבדו כל אויבך ה', כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון".
 
בהמשך, אברהם יערי מתאר את [[חיים פרחי#סופו של עבדאללה|סופו של עבדאללה]] לאחר מותו של [[חיים פרחי]]. כן הוא מביא את [[יעקב שאול אלישר#זכרונות ילדות|זכרונות הילדות של ר' יעקב שאול אלישר]], לימים [[חכם באשי]] בירושלים. חיבורו של בן ה-17 המתאר את תלאות המשפחה בצפת ובירושלים בימיו של עבדאללה פאשה. ואת [[יהודי צפת#המאה ה-19|סבלות יהודי צפת במאה ה-19]].