אל-אמין – הבדלי גרסאות

==המאבר על הירושה==

 

 

==מלחמת האזרחים נגד אל-מאמון==

 

 

בינתיים, התפרצו מהומות ב[[סוריה]] והוא נאלץ לשלוח כוח בראשותו של [[עבד אל-מלכ בן צאלח]] להשיב את הסדר על כנו. לאחר לחימה קשה, חוסל עבד אל-מלכ והמרי התרחב לאזורים נוספים. במקביל, שילח אל-אמין צבאות נוספי מזרחה בראשות ה[[מצביא]]ים [[אחמד בן מזיאד]] ו[[עבדאללה בן חומייד]]. אך שליחיו של טאהר סכסכו ביניהם וסופם היה שנלחמו זה בזה.

טאהר הגיע לחוצות בגדאד וקבע את מחנהו למול שער אל-אנבאר. הוא הטיל על העיר מצור, והמצב בין החומות הוחמרה כשאסירים רבים נמלטו מבית הסוהר. התרחשו מספר התנגשויות בין הצבאות בקרבת קאצר אל-חאלי, דרב אל-חג'ארה ושער א-שמסיה, שבמהלו טאהר הוביל כוחות במטרה לכבוש עמדה שנפלה לידי אל-אמין בשל רשלנותו של מצביא אחר. באופן כללי הורע מצבו של אל-אמין ורוחו נפלה. משפרצו כוחותיו של טאהר לבסוף את השערים, ניסה אל-אמין לנהל משא ומתן על מעבר בטוח עבורו ועבור נאמניו מן העיר. טאהר הסכים לכך בחוסר רצון בתנאי שאל-אמין יפקיד בידו את סממני הח'ליפות, ובהם חרבו של הנביא, גלימתו, ואת שרביט וחותם הח'ליפות וכך היה. אל-אמין ניסה למלט את נפשו מן העיר בסירה על ה[[חידקל]], אך טאהר הבחין בו וברעיו. בניסיון להציל את עצמם השליחו הספנים את אל-אמין מן הסיפון היאורה. אל-אמין הצליח לשחות לחוף, אך נתפש בידי כוחותיו של אל-מאמון וחוסל. ראשו נכרת ונתלה מעל שער אל-אנבאר.

 

 

אל-אמין זכור במסורת המוסלמית בעיקר כבעל חיבה יתרה ל[[סריס|סריסים]]. הוא היה רוטן על שירתם המעצבנת של נשים ונעזר רבות באימו זוביידה לקדם את מעמדו בתככי החצר של הארון א-רשיד<ref>א-טברי, '''תאריח' א-רסל ואל-מלכ''', כרך 31, פס' 197-202.</ref>.