אשם תורם כהגנה יחסית – הבדלי גרסאות

בסוגיית הביטוח נוצר מצב בו חברות הביטוח משתמשות בטענת האשם התורם כטענת ברירת מחדל על מנת לצמצם את הפיצויים אותם הן אמורות לשלם על פי הפוליסה.<ref>תומר ח. הנריק ריטרסקי, [http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3673-00.html?tag=23-59-45 '''"חברות הביטוח ותגלית "האשם התורם"'''], (2003).</ref> חברת הביטוח פועלת בשיטת ב"[[שיטת מצליח]]". היא מעלה בפני הניזוק המבוטח הסכם פשרה טרם למשפט, לפיו יופחת סכום הפיצוי לו יהיה זכאי עקב אשם עצמי תורם שלו. בחלקם של המקרים מעדיף המבוטח שלא להתמודד מול חברת הביטוח בזירה המשפטית ומסכים לצמצום הפיצויים להם הוא זכאי על פי הפוליסה. בחלקם האחר של המקרים ממאן המבוטח הניזוק להתפשר עם חברת הביטוח ותובע אותה בבית המשפט. לגבי סוג המקרים הראשון בו מתפשר הניזוק המבוטח עם חברת הביטוח עלול להיווצר חוסר יעילות כלכלית. מצב זה יוצר חוסר וודאות אצל הניזוק לגבי אמצעי הזהירות בהם עליו לנקוט. ייתכן ובמציאות זו הניזוק ישקיע מעבר לרמה הנדרשת באמצעי זהירות כיוון שירצה להתגונן עד כמה שניתן מטענת חברת הביטוח בדבר אשמו התורם. כמו כן, מחויב הניזוק פעמיים; ראשית, ברכישת הפוליסה מחברת הביטוח, ושנית, בצמצום הפיצוי המגיע לו על פי הפוליסה.