מ.ק. 19 – הבדלי גרסאות

הוא תוכנן במקור לספק קשר לטווח בינוני בתדריםב[[ת"ג|תדרים גבוהים]] (HF), תקשורת פנים וכן תקשורת לטווח קצר בתדרי [[UHF]] לצוות של רכב קרבי משוריין.

הדגם הראשון של המכשיר איפשר קשר בדיבור לטווח קרוב של מספר [[קילומטר]]ים וקשר למרחק של עשרות קילומטרים בשידורב[[שידור]] ב[[שפת מורס]]. הדגמים הבאים החל מ-MK II ואילך אפשרו הגדלת הטווחים גם לדיבור לטווח של עשרות קילומטרים ובמורס לטווח של מאות קילומטרים. המכשיר שימש פרט לרכב גם ל[[מטוס]]ים ול[[אונייה|אוניות]].

המכשיר היה בשרות [[צבא קנדה|הצבא הקנדי]] משנת [[1942]] עד שנת [[1963]]. המכשיר שמששימש למעשה כ"סוס העבודה" של הצבא הקנדי. הוא פותח במקור לשמש ברכב קרבי, אבל שמש גם כתחנת קרקע קבועה.{{הערה|ראה The History of canadian millitary comunication and eledctronics}}

בדגם הראשון אפשר המכשיר, עם [[אנטנה]] קטנה לרכב באורך של פחות מ- 3 מטר, קשר תוך תנועה בדיבור למרחק של 1.5 ק"מ וקשר מורס למרחק של כ- 25 ק"מ.

המכשירים ניזונו [[מצבר|מסוללה]] של הרכב ממתח של 12 [[וולט]].

#מכלול A לקשר למרחק רב בשידור בתדר 2 - 8 [[מגהרץ]].

#מכלול B לקשר לטווח קרוב בשידורים בתדר 230 - 240 מגהרץ [[VHF]].

#קשר פנים בעזרת [[מגבר]] לתקשורת בין אנשי הצוות של הרכב המשוריין.

לפי ספרות ההדרכה ניתן היה להגיע במכלול A לטווח של 18.5 ק"מ בדיבור ([[אפנון משרעת|AM]]) ולטווח של 37 ק"מ בשיטת מורס בין רכבים בתנועה בשימוש באנטנה לא ארוכה באורך של 2.3 מטר. גם מבחינה תנועת כוחות בתקופה המודרנית המרחקים האלה בהחלט מעשיים.

המכשיר שימש את [[המוסד לעלייה ב']] (בלתי לגלית) באוניות שהפליגו בקווים הקצרים לקשר בין האוניות ל[[נמל תל אביב|נמל הבית בתל אביב]]. הקווים הקצרים היו בעיקר מ[[איטליה]] לארץ.ל[[ארץ ישראל]] {{הערה|על פי יואש צידון, ששרת כאיש קשר ביחידת הגדעונים בפלי"ם בספינות המעפילים}}.

בתקופת מלחמת העצמאות הותקנו המכשירים על די שרות המשוריינים (השמ"ש) בטנקים הספורים מסוג [[הוצ'קיס]], [[שרמן]] ב[[זחל"מ|זחל"מים]] ובשריונית מסוג [[שריונית וייט|וייט]] ו[[ שריונית אוטר|אוטר]]. כך למשל היו מותקנים מכשירים בשריוניות וב[[זחל"מ|זחלמ"ים]] ששרתו בפלוגות המשורינות של גדוד 73, הגדוד המשוריין של [[חטיבה 7]].

ב[[שנות החמישים]] ו[[שנות השישים|השישים]] שימשו המכשירים לקשר רציף של צוותי הסיור של יחידת [[סיירת שקד]] שפעלה בכל מרחבי הנגב, בינם לבין עצמם וכן בינם לבין הבסיס שפעל כמרכזת. על כל קומנדקר היה מותקן מכשיר מסוג זה שאפשר קשר ישיר עם הבסיס במשמרב[[משמר הנגב]] גם ממרחקים גדולים מאד ללא תחנות ביניים בעזרת [[קשר מורס]]. זהו כנראה השימוש הצהה[[צה"ליל]]י האחרון במכשירים אלה. המכשיר יצא כנראה מהשרות ביחידה זו ובצה"ל בכלל בסוף שנות השישים.