מ.ק. 19 – הבדלי גרסאות

הואהמכשיר תוכנן במקור לספק קשר לטווח בינוני ב[[ת"ג|תדרים גבוהים]] (HF), תקשורת פנים וכן תקשורת לטווח קצר בתדרי [[UHF]] לצוות של רכב קרבי משוריין.

הדגם הראשון של המכשיר איפשראפשר קשר בדיבור לטווח קרוב של מספר [[קילומטר]]ים וקשר למרחק של עשרות קילומטרים ב[[שידור]] ב[[קוד מורס]]. הדגמים הבאים החל מ-MK II ואילך אפשרו הגדלת הטווחים גם לדיבור לטווח של עשרות קילומטרים ובמורס לטווח של מאות קילומטרים. המכשיר שימש פרט לרכב גם ל[[מטוס]]ים ול[[אונייה|אוניות]].

המכשיר היה בשרות [[צבא קנדה|הצבא הקנדי]] משנת [[1942]] עד שנת [[1963]]. המכשיר שימש למעשה כ"סוס העבודה" של הצבא הקנדי. הוא פותח במקור לשמש ברכב קרבי, אבל שמששימש גם כתחנת קרקע קבועה.{{הערה|ראה The History of canadian millitary comunication and eledctronics}}

השידור למרחק קרוב בוצע באמצעות [[מיקרופון]] קטן אליו הופנה הדיבור בעוד שהקליטה בוצעה באמצעות זוג [[אזניות]] שהורכבו על הראש ואפשרו שמיעת השידורים בדיבור ובקוד מורס. השידור למרחק רב בוצע באמצעות מפתח מורס באמצעותו שדרשידר המפעיל את הנדרש.

המכשיר סיפק באריזה אחת תשובהמענה למספר מטרות:

לפי ספרות ההדרכה ניתן היה להגיע במכלול A לטווח של 18.5 ק"מ בדיבור ([[אפנון משרעת|AM]]) ולטווח של 37 ק"מ בשיטת מורס בין רכבים בתנועה בשימוש באנטנה לא ארוכה באורך של 2.3 מטר., גםטווחי מבחינהשידור תנועתהמתאימים כוחות בתקופה המודרניתגם המרחקיםלתנועת האלהרכבים בהחלטמבצעיים מעשייםכיום.

20 תלמידי קורס קציני הקשר הזה, היו כולם בוגרי [[קורס מפקדי מחלקות]] של ההגנה. הם נועדו לשמש קציני קשר גדודיים. הקורס היה מרוכז מאד ונמשך חדשייםחודשיים. החומר הלימודי כלל קוד מורס, הפעלת [[טלפון שדה]] ותיקונו, הנחת קווים, אחזקתם ותיקונם, שימוש במכשיר מק. 20 שנועד לנשיאה על הגב{{הערה|כנראה הכונה למכשיר אמריקאי מסוג מק. 300 שנקרא [[SCR-300]]}} והחשוב מכל: שימוש במכשיר '''מק. 19''' שנועד לשמש כמרכזת.