ג'קי סטיוארט – הבדלי גרסאות

'''ג'קי סטיוארט''' (ב[[אנגלית]]: '''Jackie Stewart'''; בשמו המלא: '''John Young Stewart'''; נולד ב-[[11 ביוני]] [[1939]], ב[[סקוטלנד]]){{כ}} [[OBE]], הידוע בכינוי "הסקוטי המעופף" (The Flying Scot), היה נהג [[מירוץ מכוניות|מירוצי מכוניות]] בולט. סטיוארט התחרה במירוצי [[פורמולה 1]] בין השנים [[1965]] עד [[1973]], במהלכן זכה שלוש פעמים באליפות העולם לנהגי פורמולה 1. הוא אף התחרה במירוצי גביע קנדה - ארצות הברית שנערכו בשנותב[[שנות ה-60 והשל המאה ה-20|שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70 של המאה ה-20|ה-70 של המאה ה-20]]. סטיוארט ידוע בארצות הברית כפרשן טלוויזיה במירוצי מכוניות, כדובר של חברת הרכב [[פורד]], ובזכות מבטאו הסקוטי הכבד. בין השנים [[1997]]-{{כ}}[[1999]] הוא החזיק בשותפות עם בנו, פול, בקבוצת פורמולה 1 בשם [[סטיוארט גרנד פרי]].

משפחתו של סטיוארט הייתה בעלת סוכנות מצליחה לרכב [[יגואר (רכב)|יגואר]] בכפר מילטון בסקוטלנד. אביו השתתף כחובב במירוציב[[מירוץ אופנועים|מרוצי אופנועים]], ואחיו ג'ימי היה נהג מירוצי מכוניות בקבוצה סקוטית, עד לשנת [[1953]], אז פרש לאחר תאונה. בילדותו התקשה סטיוארט בלימודיו בבית הספר, ומאוחר יותר בחייו אובחן כלוקה ב[[דיסלקציה]]. בבגרותו סיפר על כך: "כאשר יש לך דיסלקציה אתה מוצא משהו שאתה טוב בו, ומשקיע בו יותר מכל אחד אחר; אינך יכול לחשוב כמו החבר'ה החכמים, אז אתה תמיד חושב באופן לא קונבנציונלי."<ref>Steve Dow, [http://www.stevedow.com.au/Default.aspx?id=330 Great Scot]</ref> כתוצאה מקשייו בלימודים לא התקבל סטיוארט לחטיבת הביניים בבית הספר התחרותי שבו למד והוא נאלץ לעבור לבית ספר אחר, בו הושם דגש רב יותר על לימודי מלאכה. בגיל 13 הוא זכה בתחרות [[קליעה בצלחות חרס]] וצורף לנבחרת סקוטלנד בקליעה, במסגרתה התחרה בבריטניה ובמדינות אחרות. סטיוארט זכה באליפויות בריטניה, ויילס וסקוטלנד בירי לצלחות חרס, וכן באליפות האומות (ב[[צרפתית]]: Coupe De Nations) במקצוע זה. הוא אף ניסה ללא הצלחה להתקבל לנבחרת האולימפית של בריטניה בירי רובה, ל[[אולימפיאדת רומא (1960)]]. תחילת עיסוקו במכוניות הייתה במסגרת העסק המשפחתי, שם עבד כ[[שוליה]] למכונאי, ובדומה לאביו ולאחיו נעשה מעורב בספורטב[[ספורט המירוציםמוטורי|ספורט המוטורי]].

לבקשת לקוח של אביו, בארי פילר, הוא ניסה כוחו במירוץ מספר כלי רכב, במסלול אולטון פארק (Oulton Park Circuit), ובשנת [[1961]] ניצח בארבעה מירוצי מסלול. בשנת [[1962]] החליט להפוך למקצוען בענף המירוצים והתחרה תחילה במכונית [[יגואר (רכב)#מודלים עיקריים|יגואר E-Type]] באולטון פארק, שם הישווה את זמני השיא במסלול. בשנת 1962 ניצח בשני מירוצים. בשנת [[1963]] ניצח ב-14 מירוצים, ופרש רק משישה מירוצים. בשנת [[1964]] הוזמן להצטרף לקבוצת מירוצי [[פורמולה 3]] ועד מהרה החל לשבור שיאי מהירות אף בקטגוריית מירוצים זו.

[[קובץ:StewartJackie19690801MatraFord.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סטיוארט במכונית [[מאטרה]] במירוץ גרנד פרי בגרמניה, [[1969]]]]

[[קובץ:Tyrrell 1.jpg|250px|ממוזער|שמאל|המכונית בה זכה סטיוארט באליפות בשנת [[1971]]]]

בעונתו השנייה הוא נהג במירוצי [[פורמולה 2]], לאחר שסירב פעם נוספת להצעה להצטרף למירוצי פורמולה 1, וכבר במירוץ הבכורה בקטגוריה זו, הגיע למקום השני במסלול קשה ב[[קלרמון-פראן]], כשהוא נוהג במכונית [[לוטוס (רכב)|לוטוס]]. מירוץ הפורמולה 1 הראשון בו השתתף היה כנהג מחליף, בדצמבר 1964. במירוץ הבכורה שלו כנהג פורמולה 1 מן השורה, הוא סיים במקום השישי ב[[דרום אפריקה]]. נצחונו הראשון במירוץ פורמולה 1 היה במסלול סילברסטון באנגליהב[[אנגליה]], באביב [[1965]], באותה שנה אף ניצח בגרנד פרי האיטלקיה[[איטליה|איטלקי]]. את עונתו הראשונה סיים במקום השלישי. באותה שנה אף השתתף ב[[מירוץ 24 השעות של לה מאן]].

בשנת [[1966]] כמעט וניצח בהופעתו הראשונה במירוץ [[אינדיאנפוליס 500]] ונאלץ לפרוש שמונה הקפות לפני הסיום בגלל תקלה במנוע, כשהוא מוביל על פני מתחריו ביותר מהקפה שלמה. בזכות הופעתו זו הוא זכה בתואר "רוקי השנה". באותה שנה, היה מעורב בתאונה על המסלול, בעת שהתחרה בגרנד פרי הבלגיה[[בלגיה|בלגי]], וכתוצאה מהתנגשות בין מספר מכוניות בעקבות גשם פתאומי, הוא מצא עצמו הפוך במכוניתו, כשדלק נוזל על גופו. רק בעזרת שניים מחבריו, שהתנגשו בסמוך לו, הצליח להיחלץ ממכוניתו. אירוע זה הניעו להתחיל במאמצים לשפר את בטיחות מירוצי המכוניות, נושא שבו עסק אף לאחר פרישתו מן המסלול. בין השיפורים העיקריים שהוכנסו במכוניות המירוץ מאז אותו אירוע, היה מתג המנתק את הזרם החשמלי במכונית, וכן הגה שניתן לנתקו, ליציאה נוחה יותר של הנהג מן הרכב. סטיוארט, שאף ראה בדאגה את זמני הפינוי הארוכים של נהגים פצועים לבית החולים, דאג מאז להביא את רופאו האישי לכל מירוץ שבו השתתף, בעוד שקבוצת המירוצים בה נהג דאגה לרכב פינוי נפרד לנהגי הקבוצה. סטיוארט זכה באותה שנה לראשונה בגרנד פרי ב[[מונקו]], ולהצלחה פחותה במירוצים אחרים. גם עונת 1967 לא האירה פנים לסטיוארט שלא הצליח לנצח באף מירוץ פורמולה 1, אולם הוא שב והתחרה בפורמולה 2, שם ניצח בשלושה מירוצים.

בשנת [[1968]] עבר סטיוארט להתחרות עבור קבוצת [[מאטרה]]. בעונת 1968 זכה בגרנד פרי ההולנדיה[[הולנד]]י, במירוץ שהתנהל בגשם כבד, וכן בגרנד פרי הגרמניה[[גרמניה|גרמני]], שם ניצח בפער של ארבע דקות, אחד הנצחונות הבולטים ביותר בהיסטוריית הפורמולה 1, למרות גשם וערפל על המסלול. הוא אף זכה באותה עונה בגרנד פרי האמריקאי. את הגרנד פרי בספרדב[[ספרד]] ובמרוקווב[[מרוקו]] הוא החמיץ בגלל פציעה ואת המירוץ במקסיקוב[[מקסיקו סיטי]] הוא לא סיים לאחר תקלה במכוניתו, עובדה שהובילה לזכייתו של [[גרהם היל]] באליפות הנהגים. בשנת [[1969]] ניצח סטיוארט במירוצי הגרנד פרי בדרום אפריקה, ספרד, בריטניה, ואיטליה, והפך לאלוף העולם. עד עונת [[2005]], בה זכה [[פרננדו אלונסו]] באליפות כשנהג עבור קבוצת [[רנו]], היה סטיוארט הנהג היחיד שזכה באליפות במדי קבוצה צרפתית[[צרפת]]ית. למעשה, רכבו של אלונסו נבנה בבריטניה ולכן סטיוארט עודנו הנהג היחיד שזכה באליפות עם רכב שיוצר בצרפת.

בשנת [[1970]] הצטרף סטיוארט לקבוצת [[טירל]]. באותה עונה הוא זכה להצלחה מועטה עקב תקלות חוזרות ברכב שבו נהג, אך הצליח לזכות בשני מירוצים. בשנת 1971 המשיך סטיוארט להתחרות בקבוצת טירל, מדי פעם אף התחרה במירוצי פורמולה 2. בשנת [[1971]] זכה סטיוארט באליפות העולם בפורמולה 1, לאחר שניצח בספרד, מונקו, צרפת, בריטניה, גרמניה, וקנדה. הוא אף התחרה באותה שנה (כמו גם בשנת [[1973]]) במירוצי קנדה - ארצות הברית. בשנת 1972, למרות העדרות חלקית עקב [[כיב קיבה]], ניצח במירוצי הגרנד פרי בארגנטינהב[[ארגנטינה]], צרפת, ארצות הברית וקנדה, וסיים במקום השני באליפות הנהגים, לאחר [[אמרסון פיטיפלדי]]. סטיוארט אף התחרה באותה שנה באליפות אירופה למכוניות טיור ברכב פורד קפרי. בשנת 1972 קיבל תואר אבירות [[OBE]].

בתחילת שנת 1973 החליט סטיוארט לפרוש ממירוצי המכוניות. למרות זאת זכה במירוצים בדרום אפריקה, בלגיה, הולנד, ואוסטריהו[[אוסטריה]]. נצחונו ה-27 במירוצי פורמולה 1 היה בגרנד פרי הגרמני. לאחר שחבר קבוצתו, [[פרנסואה סבר]], נהרג בעת אימונים לקראת מירוץ הגרנד פרי בארצות הברית, החליט סטיוארט לפרוש מיידית, מירוץ אחד בטרם השלים 100 מירוצי גרנד פרי.

בתגובה למצב הדברים פתח סטיוארט במסע הסברה בצוותא עם ראש קבוצת BRM, לואיס סטנלי, כדי לשפר את שירותי החירום ולשפר את גדרות הבטיחות סביב המסלולים. הוא סיפר כי המירוצים התקיימו עד אז במסלולים בהם לא היו גדרות בטיחות ליד אזור השרות, והדלק עמד במשפכים באזור עצירת הרכבים, בעוד מכוניות היו עלולות להתרסק לתוך האזור. בשלב ראשון שכר סטיוארט את שירותיו של רופא פרטי שיהיה נוכח בכל מירוציו, והדביק מפתח [[בורג|ברגים]] לעמוד ההגה במכוניתו, לשימוש בשעת חירום. סטיוארט דרש להציב חובת חגירת [[חגורת בטיחות|חגורות בטיחות]] וקסדות שלמות, לכל נהגי המירוץ, דרישות שהיום קשה לתאר מירוץ בלעדיהן. הוא אף דרש מבעלי מסלולי המירוץ לחדש את המסלולים ולהתקין בהם אמצעי בטיחות, לצורך כך אירגן חרם נהגים על המסלול הבלגי שבו אירעה לו התאונה, ועל המסלול הגרמני. זאת עד להתקנת גדרות בטיחות, מסלולי מילוט, צוותי כיבוי אש, ומתקנים רפואיים משופרים.