טונאליות – הבדלי גרסאות

==טונאליות במובן הרחב==

ניתן לומר כי טונאליות במובן הרחב היא מאפיין של כל מוזיקה ברמות שונות, הנעות בין מובהקות לבין עמימות. במקרים של עמימות קיצונית מדובר במוזיקה שאינה טונאלית, או '''א-טונאלית'''. נהוג לחשוב כי טונאליות היא מאפיין טבעי במוח האדם, וכי בני אדם מחפשים, גם אם אינם חפצים בכך, אחר '''מרכזים טונאליים''' בהאזנתם למוזיקה כלשהי. עד סוף [[המאה ה-19]] לערך, כל מוזיקה – כתובה, עממית או מאולתרת - הייתה טונאלית במובן הרחב, ולכן לא היה צורך במילה שתגדיר זאת. החל בסוף המאה ה-19 קמו מלחינים שאחת ממטרותיהם הייתה לכתוב מוזיקה הנמנעת מקשרים היררכיים ברורים בין הצלילים, וכך נוצר הצורך בהגדרה שתפריד את המוזיקה הטונאלית מהבלתי טונאלית. [[קלוד דביסי|דביסי]], [[מוריס רוול|רוול]] ו[[איגור סטרווינסקי|סטרווינסקי]] התרחקו מטונאליות במידת מה, ו[[ארנולד שנברג|שנברג]] משלב מסוים נמנע ממנה לחלוטין, כאשר השתמש בשיטה המשליטה סדר ב-12 הצלילים הכרומאטיים באוקטבה, בעוד חשיבותו של כל צליל זהה. שיטה זו נקראת [[שיטת שנים-עשר הטונים]].

 

==הרמוניה טונאלית פונקציונאלית==