קולנוע ציון – הבדלי גרסאות

'''קולנוע ציון''' (נודע בתקופות מסוימות גם כ'''ראינוע ציון''' ו'''אולם ציון''') היה [[בית קולנוע]] [[ירושלים|ירושלמי]] ותיק שהיה ממוקם ב[[כיכר ציון]] ופעל במשך 60 שנה, מ-[[1912]] ועד [[1972]]. כיום עומד על שטח המבנה שנהרס בניין המאכלס את הסניף המרכזי בירושלים של [[בנק הפועלים]] ואת [[בית מלון|מלון]] כיכר ציון.

 

בסופת ה[[שלג]] הגדולה שפקדה את ירושלים ב[[חורף]] [[1920]] קרס הצריף הרעוע, והשותפים גוט ופרץ הקימו מחדש את אולם הראינוע כמבנה מודרני וחדיש יותר. האולם המחודש כלל 600 מושבים וכן במה למופעים, והותקנו בו נברשות לתאורה חשמלית והסקה מרכזית. שמו הוסב ל"אולם ציון", והתקיימו בו גם הופעות [[תיאטרון]] ו[[אופרה]], לראשונה בירושלים. באותה שנה התכנס באולם המשופץ המושב הראשון של [[אספת הנבחרים]], שבחרה ב[[הוועד הלאומי|וועד הלאומי]] – ה"[[ממשלה]]" הראשונה של המדינה שבדרך. ב-[[1930]] התווספו לאולם מערכות קול, שאפשרו את הפיכתו מראינוע לקולנוע. בשנת [[1936]] נבנה בחזית האולם מבנה משרדים צר בן חמש קומות, שבקומת הקרקע שלו בחזית רחוב יפו חנויות אחדות שביניהן נמצאה הכניסה לבית הקולנוע. בין החנויות בחזית הקולנוע הייתה ה[[קונדיטוריה]] של האחים קפולסקי, שלימים התפתחה לרשת בתי הקפה [[קפולסקי]].

 

 

זמן קצר לאחר [[מלחמת ששת הימים]], ב-[[8 באוקטובר]] [[1967]], היה קולנוע ציון אתר ניסיון ה[[פיגוע]] הראשון בסדרת הפיגועים של ארגון [[פת"ח]]. מטען נפץ הוחבא בתוך תיק שהושאר באולם הקולנוע, אך המטען אותר והפיגוע סוכל. בשנים שלאחר מכן ידעה כיכר ציון פיגועים נוספים, חלקם קטלניים, מחוץ לבניין הקולנוע.

 

==לקריאה נוספת==

 

[[קטגוריה:ירושלים: בתי קולנוע|ציון]]