איוור ארמסטרונג ריצ'רדס – הבדלי גרסאות

במערכת זו הווהיקל הוא הרכב ובלשון אחר הכלי או המילה הפשוטה המובילה על גבה את המשמעות המושאלת. ואולם ריצ'רדס אינו מדבר על המשמעות הפשוטה אלא על הטנור המושאל מן המוסיקה והוא מקביל לוהיקל אבל הוא בא מתחום אחר ועדיין אין הוא נותן את המשמעות המלאה של הפיגורה. יחסי הווהיקל והטנור הם אנלוגיים ועל כן מצויה לפחות תכונה אחת (לעתים יותר מאחת)המשותפת להם. המילים ווהיקל (רכב) ורוכב (טנור) מרמזים על תנועת העברה (טרנספר) בין שני המרכיבים. אף אם התכונה אינה משותפת במרכיבים לכתחילה, קיימת העברה מן הווהיקל אל הטנור. מאוחר יותר טענו חוקרים כוולפגנע קייזר שהעברה זו הנה מהותית והדדית בין שני המרכיבים הראשיים של הביטוי המטפורי. ההתכונה המשותפת הנידונה ממינת את מילת הווהיקל ואת מילת הטנור הבאות מתחומים רחוקים זו מזו לקטגוריה אחת. מיון לא רציונלי זה דומה לדרכי המיון של המיתוס או של החלום, המצרפים זה לזה תכנים מתחומים שונים ורחוקים זה מזה. את התכונה המשותפת היוצרת את המיון הזה קרה ריצ'רדס בשם "גרונד" והוא שנקרא במילונו של שיפלי (Shipley) בשם "פוקוס" ובעברית "מוקד" המפגיש בין תוכן הווהיקל לתוכן הטנור. הואיל ולכל אחד משלושת המרכיבים הנזכרים כאןישכאן יש גם תכונות עצמיות וגם משמעויות משניות, ואלה זוכות לגילוי ולהבלטה על ידי האנליזה של הפיגורה הלשונית למרכיביה, מתקבלת כאן מטאפורה רב גונית ורב משמעית ביותר, וזו מצידה מעניקה לשיר או לטקסט את עושרו הרב משמעי. על יסוד זה טענו חוקרים מאוחרים יותר, שהמטונחים של ראצ'רדס כבר רומזים לכך, שהאנליזה של המטפורה משמשת כיסוד פרשני עקרי בפרוש השירה הלירית. נראה שדבר זה נכון ללא ספק בפרשנות של הקריאה הצמודה.
(להמשיך בדוגמה מן השירה).