התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית – הבדלי גרסאות

התיקון היה שיאן של פעולות האקטיביסטים למען זכויות נשים, אשר פעלו בתחילת [[המאה ה-20]]. כבר בשנת [[1869]] העניקה [[וויומינג]] זכות הצבעה לנשים, בין השאר על מנת להגדיל את מספר המצביעים ולזכות במעמד של מדינה, וכך בשנת [[1890]] בהופכה למדינה הייתה וויומינג המדינה הראשונה בה הייתה לנשים זכות בחירה. עד [[1914]] הצטרפו לוויומינג עוד 10 מדינות, אולם קצב ההתקדמות היה איטי לטעמם של הפעילים למען זכות הצבעה לנשים אשר לא רצו להמשיך במאבק זוחל בכל מדינה בנפרד. ופנייהפנייה לבית המשפט בטענתבטענה אפליהשמדובר באפליה לא הועילה., ועל כן הדרך של תיקון החוקה היה על כןהייתה המסלול המהיר ביותר לשינוי. התיקון עבר לראשונה ב[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ברוב קטן ב-[[10 בינואר]] [[1918]], בין השאר בתמיכת ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[וודרו וילסון]] אשר הצהיר על תמיכתו בתיקון יום קודם לכן. ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]], לעומת זאת, דחה את התיקון על הסף ולא הסכים לדון בו במשך תשעה חודשים. משעלה הנושא להצבעה בסנאט, חסרו שני קולות לרוב הדרוש והצעת התיקון נפלה.

מאוחר יותר, בשנת [[1922]], הוגשה ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] עתירה נגד התיקון, בה נטען שהאישרור בטנסי וב[[מערב וירג'יניה]] לא היה תקין פרוצדורלית, שהחוקה אינה מאפשרת תיקון מעין זה ושחלק מה[[מדינות ארצות הברית|מדינות]] שאשררו את התיקון עשו זאת נגד החוקות שלהם. העתירה נדחתה על ידי השופטים פה אחד, תוך התייחסות לכל טענה בנפרד. הטענה לגבי אי חוקיות האשרור בטנסי ובמערב ויג'יניה נקבענקבעה כחסרכחסרת משמעות לאור האישרור הנוסף בקונטיקט וורמונט. בנוסף, בית המשפט קבע שהליך האישרור של החוקה הינו פוליטי ואינו נתון לביקורת שיפוטית.