אשם תורם כהגנה יחסית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 22:
התפתחותה העיקרית של דוקטרינת האשם התורם חלה ב[[המשפט המקובל|משפט המקובל]] האנגלי. עד למחציתה של [[המאה ה-20]], שלט בכיפה עיקרון [[אשם תורם כהגנה מוחלטת|האשם התורם המוחלט]], שעיקריו היו כי המזיק יוכל להיות פטור מאחריות בגין הנזק שגרם, במידה ויוכיח, כי הניזוק תרם בהתנהגותו להיווצרות הנזק. הסוגיה לא הייתה מוגבלת ל[[עוולת הרשלנות]] בלבד, היות שאשמו של המזיק יכול לחול גם במשטר [[אחריות חמורה]] ולא רק תחת משטר של רשלנות. עם זאת, כיוון שתחום פעולתה העיקרי של דוקטרינת האשם התורם הוא במסגרת הרשלנות - היא כונתה בשם "תרומת רשלנות".<ref> The law reform , ראו ה"ש 4 לעיל.</ref>
במרוצת השנים, בתי המשפט האנגליים חשו אי נחת מהסדר זה. הקושי היה בכך שהמזיק היה פטור מכל אחריות, על אף הנזק שגרם. אי הנחת של בתי המשפט גרמה לשאיפה לסייג את הכלל.
ב[[דיני האדמירליות הבריטית]], הייתה הכרה באפשרות חלוקת הנזק שנגרם מהתנגשות אניות בין המזיק לניזוק כבר במאהב[[המאה ה-19|מאה ה-19]], במסגרתה חולק הנזק בצורה שווה בין האניות הניזוקות. ב-[[1911]] נקבע חוק מיוחד אשר הרחיב את סמכות בתי המשפט לימאות, והעניק להם את הכוח לחלק את הנזק על פי מידת ה[[אשמה]] של המעורבים בתאונה.<ref>C57 ,Maritime conventions act, 1911.</ref>
במהלך השנים 1947– [[1942]] – [[1947]] הוצעו מספר הצעות חוק לשינוי [[פקודת הנזיקין]].<ref>אנגלרד- דיני הנזיקין, ראו ה"ש 1 לעיל, עמ' 235-236.</ref> ההצעות הראשוניות בטאו את גישת [[המשפט המקובל]] האנגלי בדבר חיוב מלא או פטור מלא של המזיק. לאחר מכן הוצעה הצעת חוק לאימוץ החוק האנגלי בענייני אדמירליות, אולם תחולתה נגעה רק ל[[עוולת הרשלנות]]. ההצעה הסופית משנת 1947 העתיקה בשינויים קלים את הסעיף הנ"ל מן החוק האנגלי אשר התחדש ב-[[1945 ]], החוק בדבר תרומת הרשלנות. חוק זה הרחיב את תחולת רעיון [[האשם התורם]] לכל העוולות ולא רק ל[[עוולת הרשלנות]].<ref>שם, שם.</ref>
לפסיקה האנגלית, אם כן, היה חלק מכריע בפיתוחו של ההסדר המקומי אותו נסקור להלן.