הבדלים בין גרסאות בדף "לוסי דווידוביץ'"

מ
ויקיזציה
מ (תקון)
מ (ויקיזציה)
{{אין תמונה|אישה}}
'''לוסי שילדקרט דווידוביץ'''' ('''Lucy Schildkret Dawidowicz''';{{כ}} [[16 ביוני]] [[1915]] - [[5 בדצמבר]] [[1990]]). הייתה [[היסטוריון|היסטוריונית]] [[יהדות ארצות הברית|יהודייה]]-[[אמריקאי]]ת, חוקרת ההיסטוריה היהודית בתקופה המודרנית וחוקרת [[השואה]].
 
לוסי דווידוביץ'שילדקרט נולדה כ"לוסי שילדקרט" למשפחה [[יהודים|יהודיתיהודי]]ת ב[[ניו יורק]] בשנת [[1915]]. הוריה, מקס וויקטוריה שילדקרט, היו יהודים חילונים, ועל פי דבריה לא נכחה מעולם בתפילה ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] עד לשנת [[1938]].
 
דוידוביץ' למדה [[תואר ראשון]] [[ספרות]] ו[[שירה]] [[אנגליהספרות אנגלית|אנגלית]] בהאנטרב[[האנטר קולג']], ולאחר מכן החלה בלימודי [[תואר שני]] ב[[אוניברסיטת קולומביה]]. היא לא השלימה את לימודיה, מאחר שצרת יהודי [[יהודי אירופה]] בתקופה שלפני השואה נגעה ללבה. בשנת [[1938]] נענתה לעצת אחד ממוריה, ה[[היסטוריון]] [[יעקב שצקי]], למדה את שפת ה[[יידיש]] ויצאה ל[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] לשמש כעמיתת מחקר ב[[ייוואייוו"א]], המכון למחקר יהודי ב[[וילנה|ווילנה]] (שהייתה אז בתחום [[פולין]]), שם זכתה למגע אנושי בלתי אמצעי עם [[יהדות פולין]] זמן קצר לפני הכחדתה.
 
דוידוביץ' גרה ב[[וילנה]]בווילנה עד אוגוסט [[1939]], ואז שבה לארצות הברית. במהלך שהותה בייוואבייוו"א התקרבה לשלושת המלומדים המובילים במכון, [[זליג קלמנוביץ']], [[מקס ויינרייך]] ו[[זלמן רייזן]]. משלושתם שרד את [[השואה]] רק ויינרייך, שנסע ל[[ניו יורק]] בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים, על מנת להקים שם סניף של המכון, בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים. דוידוביץ' הייתה קרובה במיוחד לקלמנוביץ' ומשפחתו. בתקופת שהותה בפולין נתקלה ב[[אנטישמיות]] של האוכלוסייה המקומית, וכתביה המאוחרים על יחסי יהודים וגוייםו[[גוי]]ים בפולין מושפעיםהושפעו מאוד משהותה בוילנהבווילנה בתקופה זו. דוידוביץ' ידועה בשל דעתה כי האוכלוסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] בפולין שלפני המלחמה הייתה כבר נגועה באנטישמיות קיצונית. היסטוריונים רבים כ[[נורמן דייויס]] הסתייגו מדעה זו ומהצגה קיצונית זו של יחסי היהודים והגויים בפולין שלפני המלחמה.
 
בין [[1940]] ל-[[1946]] עבדה דוידוביץ' בסניף ייוואייוו"א בניו יורק. במהלך המלחמה הבינה כי משהו נורא מתרחש ליהודי אירופה, אך רק לאחריה הבינה את היקפו המלא של האסון.
 
לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]] חזרה דווידוביץ' לאירופה לשמש בתפקידי סיוע במסגרת [[הג'וינט]] במחנות [[ניצולי השואה]] ב[[גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה|גרמניה]], שכונו באותה עת "העקורים" (Displaced Persons). במסגרת מילוי תפקידיה אלו חיפשה גם אחר ספרים מספריית המכון, שנבזזוש[[ביזה|נבזזו]] ונמצאו ב[[פרנקפורט]]. בשובה לארצות הברית עסקה בחקר השואה. דוידוביץ' סיפרה כי הייתה מלאת צער על חורבן יהדות אירופה, שינאהשנאה לגרמנים, וגאווה ביכולת ההישרדות של ניצולי השואה.
 
בשנת [[1947]] שבה דוידוביץ' ל[[ארצותלארצות הברית]], וב-[[3 בינואר]] [[1948]] נישאה לשמעון דוידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה ב[[גטו ורשה]]. עם שובה לארצות הברית עבדה כתחקירנית עבור הסופר [[ג'ון הרשי]], שכתב ספר בשם "החומה", בוובו תיאר באופן דרמטי את [[מרד גטו ורשה]]. בין [[1948]] ל-[[1960]] עבדה דוידוביץ' כחוקרת עבור "הועד[[הוועד היהודי האמריקני-אמריקני]]". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "[[קומנטרי]]", עבור העיתון "[[ניו יורק טיימס]]" ובמיוחד עבור מדור [[ביקורת ספרות|ביקורת הספרים]] בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן לתרגוםל[[תרגום]] ספרות מ[[יידיש]] ומ[[עברית]] ל[[אנגלית]], ובהיותה [[ציונות|ציונית]] ואנטי -[[קומוניזם|קומוניסטית]] נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את [[עלייה לישראל|עליית]] יהודי [[ברית המועצות]].
 
דוידוביץ' האמינה כי אם [[מדינת ישראל]] הייתה קמה לפני שנת [[1939]] הייתה השואה נמנעת, שכן המדינה הייתה מאפשרת את קליטת יהודי אירופה, ומפתחת כחכוח צבאי שהיה מונע את ההשמדה. בוויכוח ההיסטורי בין [[האסכולה הפונקציונליסטית והאסכולה האינטנציונליסטית בחקר מקורות השואה|ה"פונקציונליסטים"]] (הסבורים כי השואה הינה תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראש ובכוונת מכוון) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, הגה היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר [[1918]], ומן הרגע בושבו שמע על שביתת הנשק ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של [[השואה]] על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר ב[[אנטישמיות]] הטבועה בעםב[[גרמנים|עם הגרמני]], תוך שהוא יוצר עם העם הגרמני יחסים [[סימביוזה|סימביוטיים]]. דוידוביץ' טענה כי מ[[ימי הביניים]] ואילך, הייתה התרבות הגרמנית נגועה בצורה הקיצונית ביותר של [[אנטישמיות]] שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין ה[[פוגרום|פוגרומים]] בימי הביניים ובין [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] של הנאצים. לשיטתה, גרמניה הנאצית הייתה מכונה טוטליטרית מאורגנת היטב, כאשר היטלר מדריך אותה בכל צעד לפי תוכנית שהגה מראש. דוידוביץ' הסתמכה על כתבי [[פריץ פישר]] בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "[[הדרך הגרמנית המיוחדת|משעול מיוחד]]" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.
 
דוידוביץ' הייתה ידועה בהתקפותיה על היסטוריונים שהביאושהביעו דעות שהקלו עם הגרמנים או עם הנאצים. כך, למשל יצאה כנגד ספריו של הניאו ה[[נאו-נאציזם|ניאו-נאצי]] האמריקניהאמריקאי [[דייוויד הוגאן]], ביניהםבהם "המלחמה נכפתה על גרמניה", וכנגד ספריו של [[הכחשת השואה|מכחיש השואה]] [[דייוויד אירווינג]], בהןשבהם עלתה הטענה כי היטלר לא ידע על השואה בעת התרחשותה. כן יצאה כנגד היסטוריונים כ[[נורמן דייויס]], שניסו להציג באור חיובי את יחסי היהודים והפולנים בשעת המלחמה, ויצאה כנגדוכנגד ההיסטוריון [[ארנסט נולטה]], אותושאותו האשימה בנסיונותבינסיונות להצדיק את השואה. את עיקר זעמה שמרה לאסכולה הפונקציונליסטית של ה[[היסטוריוגרפיה]], אותהשאותה האשימה באפולוגטיקה לפשעי הנאצים. בין המותקפים על ידה היו [[ראול הילברג]] ו[[מרטין ברוסט]].
 
בשנת [[1975]] פרסמה דווידוביץ' את ספרה הידוע והמוערך "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם ל[[עברית]] והופיע בהוצאת [[זמורה ביתן מודן]] בשנת [[1982]]. ההוצאה הגדירה את הספר כמתבלט "בין מאות הספרים, שנכתבו על שואת יהודי אירופה... כאחד הספרים החשובים והמקיפים ביותר, ספר יסוד להבנת המאורע האחד והיחיד, המחריד ביותר ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] ואולי אף בתולדות האנושות כולה". בספר נכתב על כך של[[אנטישמיות]] יש היסטוריה ארוכה עם הדת ה[[נצרות|נוצרית]]. לפי דוידוביץ', היה קל לצייר את קו "השושלת האנטישמית" מ[[מרטין לותר]] ל[[אדולף היטלר]]. היא כותבת שהיטלר ולותר היו שניהם אובססיביים לגבי ה"יקום המיושב ע"י שדים" - היהודים, וכי הדמיון בין כתביו האנטי-יהודיים של לותר לאנטישמיות המודרנית אינו צירוף מקרים, והם נגזרים מהיסטוריה משותפת של ''Judenhass'' ("שנאת יהודים" ב[[גרמנית]]), אשר אותהשאותה ניתן לייחס גם לעצתו של [[המן]] ל[[אחשוורוש]] להשמיד את היהודים. דוידוביץ' גם החזיקה בדעה כי ה[[נצרות ואנטישמיות|אנטישמיות הנוצרית]] קשורה גם ל[[הכנסייה הקתולית{{ה|כנסייה הקתולית]]}}, וכי זו היוותה את "הבסיס שעליו לותר בנה".
 
==קישורים חיצוניים==
 
*[http://www.cjh.org/academic/findingaids/AJHS/nhprc/LSDawidowiczf.html מדריך לכתבי לוסי דוידוביץ'] ({{אנגלית)]}}
*[http://www.telusplanet.net/public/mozuz/wllzzk/dawidowicz01.html ביקורת על דוידוביץ'] ({{אנגלית)]}}
*[http://www.nizkor.org/hweb/people/i/irving-david/dawidowicz/dawidowicz-on-irving.html ביקורת על דייוויד אירווינג מאת דוידוביץ'], אתרב[[פרויקט יזכורנזכור]]
* אליענה אדלר, {{אנצ נשים יהודיות|dawidowicz-lucy-s}}
 
{{מיון רגיל:דווידוביץ', לוסי}}
 
[[קטגוריה:היסטוריונים אמריקאים]]
[[קטגוריה:היסטוריונים יהודים]]
[[קטגוריה:חוקרי השואה]]
[[קטגוריה:יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:חוקרי השואה]]
[[קטגוריה:אסכולת השואה האינטנציונליסטית]]