איגרות הרמב"ם – הבדלי גרסאות

המפורסמות מבין האיגרות שיועדו לציבור הרחב הן "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים", ועוד. כמו כן, בקובצי האיגרות הללו ניתן למצוא גם תכתובות בין הרמב"ם לבין אישים בני תקופתו מכל רחבי העולם היהודי. מטבע הדברים, שמות האיגרות הללו לא ניתן להן על ידי כותבן אלא הוענק להן על ידי מעתיקים[[מעתיק]]ים, [[מתרגם|מתרגמים]] ומדפיסיםו[[מדפיס]]ים מאוחרים יותר. חלק מהשמות המקובלים כוללים רק את שם המכותב וחלקם רומז גם לתוכנה של האיגרת. כמו כן, יש ונמצא כי לאיגרת אחת ניתנו במהלך הדורות שמות שונים.

ישנם פערים לשוניים, סגנוניים וניסוחיים בין איגרת לאיגרת, עובדה המעידה על כך כי הרמב"ם התאים את דבריו לקהל היעד. במקומות מסוימים באיגרות ניתן למצוא גם סתירות והבדלים בענייני תוכן לעומת כתבים אחרים שלו - הבדלים בעניינים הלכתיים בין דבריו באגרות לבין דבריו בחיבוריו ההלכתיים, וכן הבדלים בנושאי השקפה בין האיגרות לבין חיבורו הפילוסופיה[[פילוסופיה|פילוסופי]] [[מגנום אופוס|הגדול]] "[[מורה נבוכים]]". עובדה זו הביאה למחלוקת בין פרשניו וחוקריו של הרמב"ם בשאלת מהי דעתו '''האמיתית''' בנושאים אלה, והאם אכן מדובר בסתירות אמיתיות המשקפות כי הרמב"ם חזר בו מדבריו באחד המקומות או נקט במנגנון הסתרה כלשהו על מנת שלא לחשוף את דעותיו האמיתיות, או שמא מדובר אך ורק בהבדלי סגנון שאינםאשר אינם משקפים סתירה אמיתית.

מרבית האיגרות נכתבו במקורן ב[[ערבית יהודית]], שפת הדיבור והכתיבה של הרמב"ם, אך חלק מהן נכתבו [[עברית]] במקורן, או בשילוב של שתי השפות. הפילוסוףה[[פילוסוף]] והמתרגם [[שמואל אבן תיבון]], מכותב בעצמו של הרמב"ם, תרגם כמה מכתבי הרמב"ם ל[[עברית]], בהם גם חלק מאיגרותיו, עוד בחייו של הרמב"ם.

איגרת השמד (הנקראת גם: מאמר קידוש השם) היא ככל הנראה האיגרת הראשונה הידועה לנו שכתב הרמב"ם. יש המשערים שכתב את האיגרת כשהיה בעצמו בארצות שבהן היה השמד שאליו התייחס (ראה להלן), ויש המשערים שהוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את [[צפון אפריקה]] בדרכו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1165]] (הרב [[יצחק שילת]] משער כי האיגרת נכתבה בהיותו בארצות השמד, ועודכנה על ידו משהגיע לארץ ישראל). באיגרת זו, שמקורה לא נשתמר ובידינו תרגומים שונים שלה בלבד, דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד ב[[מרוקו]] וב[[ספרד]], שהוא עצמו חווה, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. האיגרת נכתבה כתגובה למאמר שכתב חכם אלמוני, אשר יצא בחריפות כנגד אותם שלא עמדו בשמד וקיבלו בפיהם את הדת ה[[אסלאם|איסלמית]]. הרמב"ם יצא נגדו בחריפות, וקבע שה[[אנוסים]] שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי [[עבודה זרה]], ולא חל עליהם הכלל של [[ייהרג ואל יעבור]]. עם זאת, הפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. בשולי האיגרת הוא גם יצא נגד אותם המבכרים להישאר בארצות השמד מתוך ציפייה לביאת הל[[משיחביאת המשיח]] שיגאל אותם, והבהיר ברורות שאין אנו יודעים מתי יבוא המשיחה[[משיח]], וכי אל לו לאדם לנהוג כאילו יגיע המשיח מיד.

"{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ושלושת המערערים האלה, כלומר: הכת האנסית (בכח הזרוע), והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו -– כולן יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן -– לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא".}}

תופעה מעניינת באיגרת היא יציאתו נגד [[חישוב הקץ|חישוב קיצים]], על פי האיסור ב[[תלמוד]], תוך סינגור על ר' [[סעדיה גאון]] שחישבאשר חישב את הקץ בכל זאת. ועם זאת, בהמשך האיגרת מוסר הרמב"ם על מסורת משפחתית סודית שבאמצעותה מחושב הקץ של שיבת [[הנבואה במסורת ישראל|הנבואה]], אשר לפי הרמב"ם תקדם לבוא הגואל (התאריך שנתן הרמב"ם הוא [[ד'תתקע"ה ]]- [[1210]], כלומר כ-40 שנה לאחר כתיבת האיגרת.<ref>כך התאריך במקור הערבי; בתרגומים העבריים קדומים ישנן גרסאות מתחלפות, ובהם התאריך הוא [[ד'תתקע"ו]] או [[ד'תתקע"ב]].</ref>).

מאמר תחיית המתים (הידוע יותר בשם 'איגרת תחיית המתים') נכתב בשנת [[1191]]. בחיבור זה, הכתוב כמו קודמיו בערבית, מייחד הרמב"ם את דבריו ל[[תחיית המתים]], שהיא שלב קודם ל[[העולם הבא|עולם הבא]]. ישנם חוקרים הטוענים שהאיגרת היא זיוף ולא כתב מקורי של הרמב"ם. נראה כי המאמר נכתב כתגובה להאשמות שהוטחו בו בעקבות פרסום חיבורו "[[מורה נבוכים]]", שעורר [[מחלוקת|מחלוקות]] רבות בקהילות היהודיות, כאשר לטענת מתנגדיו הרמב"ם כפר למעשה בתחייתב[[תחיית המתים]] הפיזית וראה בה רק [[משל]] לעולםל{{ה|עולם הבא}}. הרמב"ם מסביר באריכות שלא זו הייתה כוונתו והוא אכן מאמין בתחיית המתים כפשוטה; לדבריו, בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה. חיבור זה הוא חלק מוויכוח מתמשך בין הרמב"ם ותלמידיו לבין ר' שמואל בן עלי מ[[בגדד]] על משמעות תחיית המתים ויחסה לעולם הבא.

ידועות אגרות רבות נוספות של הרמב"ם. כך, כתב איגרת (בעברית) לקהל [[מרסיי]] על אודות ה[[אסטרולוגיה]], שבו הבהיר את עמדתו השוללת אותה נחרצות; איגרת (בעברית) לר' פנחס הדיין, שבו הסביר את הסיבות לכמה מהחלטותיו בחיבור [[משנה תורה]]; איגרות (בערבית) לתלמידו האהוב ר' יוסף, שבושבה הוא מתייחס למחלוקות שלו עם [[ראש בבל|ראש הישיבה]] ב[[יהדות בעיראקבבל|עיראק]] שהיה בר-פלוגתא חריף של הרמב"ם; איגרת מסוף חייו לר' [[שמואל אבן תיבון]], מתרגמו של הרמב"ם, שבו הוא מתאר את סדר יומו שאינו מאפשר לו ללמוד כלל, ועוד.

*'''איגרות הרמב"ם''' -, מהדורת הרב [[יצחק שילת]], הוצאת שילת - מעלה אדומים, ירושלים: תשנ"ה.

*'''אגרות הרמב"ם''', מהדורת הרב [[יוסף קאפח]], הוצאת מוסד הרב קוק.