מרד הטבק באיראן – הבדלי גרסאות

מכאן ואילך יתפתחוהתפתחו יחסים מסובכים בין איראן לבין מעצמות העולם. מצד אחד, ישאףשאף המנהיג האיראני ללכת בעקבות המערב והעולם המתקדם, ולשוות לאיראן נופך של מודרניות. מנגד, יעמדועמדו ה[[עולמא]], אשר ינסו לטרפד כל מהלך שיש בו משום הפחתת כוחם או דריסת רגל גדולה מדי של מדינה אחרת בתוך איראן, מה שמהווה איום רציני על כוחם‏‏<ref>‏Nikki R. Keddie, Qajar Iran and The Rise of Reza Khan(California: Mazda Publishers, 1999), p. 38‏</ref>.

מירזא חוסיין חאן, ראש ממשלת איראן בשנים 1871-1873, היה מודאג מהתפשטות רוסיה והתקרבותה לגבול עם איראן. הוא ניסה להשיג מבריטניה מסמך אשר יבטיח את הטריטוריה הקיימת של איראן כדי להגן על המדינה מפני פשיטה רוסית. לאחר סירובה של בריטניה, חשב מירזא חאן שעל ידי שימוש בהון של בריטניה לצורך סלילת מסילת ברזל ופיתוח כלכלי נוסף של איראן, לבריטים יהיה רצון להגן על איראן מפני הרוסים, וכך גם איראן תתפתח מבחינה כלכלית. לכן דחף מירזא חאן לחתימה על זיכיון גדול בין הברון פאול יוליוס פון רויטר לממשלת איראן. במהלך המשא-ומתן בין הצדדים, נתן רויטר שוחד לפקידים בכירים בשלטון האיראני, על-מנת שיעזרו לקדם את הזיכיון. וכך, בשנת [[1872]], שכנע מירזא חאן את השאה נאצר א-דין, ששאף להקמת מסילת ברזל באיראן ולא השכיל להבין את הסכנות שבכך, לחתום על זיכיון רויטר.‏‏ הסעיפים העיקריים בזיכיון העניקו לברון רויטר את הזכות לבנות מסילת רכבת מ[[הים הכספי]] דרומה, לפתח מפעלים, לשלוט במחצבים ובחקלאות ולמעשה לפתח כל יוזמה של מודרניות.

בשנת 1,8881888 שלחו הבריטים את סר [[הנרי דרמונד וולף]] לאיראן כדי להגביר את כוחה של בריטניה בקבלת ההחלטות באיראן ובהתמודדות עם רוסיה. בלחץבלחצו של וולף, אישר השאה שיט בינלאומי בנהר ה[[קארון]] (Kārun), מה שאפשֵר להעביר סחורות מערי הנמל לתוך איראן בזול, וכך לתת השפעה גדולה יותר למעצמות אירופה בתוך איראן. הרוסים מחו בטענה שהם הסכימו בעבר עם האיראנים על-כך שלא יתנו זיכיונות תחבורה ללא אישור הרוסים, אך האיראנים הכחישו שנחתם הסכם כזה.‏‏<ref>‏פיירוז, רוסיה ובריטניה, עמ' 149.‏</ref>